הפועל הצעיר, שבועון מפלגת העבודה הישראלית, 25.3.1969

25/03/1969-

תקציר:

שבועון מפלגת העבודה הישראלית “הפועל הצעיר”. דברים לזכרו של לוי אשכול. נאום הבכורה של גולדה בכנסת; קווים לדמותו של לוי אשכול מאת פנחס ספיר, ראשית צעדיו בפתח תקווה מאת נטע הרפז וארי אבנר, בסימן של מעשה פואטיקה מאת אברהם ברוידס, גדול הלוויים מאת ש. סבוראי, הנעלב ואינו עולב מאת יהושע מנוח, הדממה מאת מיכאל דשא, אשכול בין חקלאים מאת זלמן מסחרי, על הר הרצל מאת חיים חצורי, אשכול בפגישה חגיגית במרכז החקלאי מאת א. סוקר.
קטעים מהדברים:
פנחס ספיר: …אשכול היה חלוץ מגשים: מיום בואו לארץ משעה שהחל בעבודתו בפרדסי פתח תקווה ועד לתקופה שבה שירת בתפקידים ציבוריים. היה עוזב מדי פעם את תפקידיו והולך לדגניה. לא רק למנוחה, לשיחות ולצוותא עם רעיו, כי אם לעבודה. רבים הסיפורים עליו…
…אשכול היה איש היצירה, ותנופת היצירה הגדולה. במלחמת העולם הראשונה, כאשר לפועלי פתח-תקווה לא היה מזון, ארגן אשכול קבוצה של בחורות ובחורים ויחד אתם היה מגדל גן-ירק, המספק את המזון – שהיה כמעט יחיד במינו – לאנשי הקבוצה עצמה ולאחרים.
ומיצירה קטנה זו אל מערכת מפעלי יצירה גדולים. בד בבד עם הגידול והצמיחה בארץ. מבין יצירותיו הראשונות אציין, כי היה ביו היוזמים והמייסדים הראשונים של קבוצת דגניה ב’…
… אשכול היה מהפכן מטבעו. הוא אשר חולל את המהפכה הגדולה של העברת המוני יהודים – תלושים מחיי עבודה ומקרקע, מפוזרים במחנות ובמעברות – להתיישבות ולחיי עבודה. הוא שיקע עצמו בהקמת ישובים חקלאיים – בשעה שמכל עבר נדו לו וריפדו את דרכו בספקות ובטענות, שתכנית זו אינה אלא הוצאת כסף לבטלה, אך מאמץ זה שאשכול עמד בראשו, חולל מהפכה בחיי יהודים אלה ובנוף הארץ, בחיי הארץ כולה ובמשקה.
אשכול היה איש היוזמה המתמדת והראייה למרחוק. יזם את “מקורות” יזם את מפעל המים הארצי, חלם על הקמת מפעל להמתקת מי-ים וטיפל עד יומו האחרון בהגשמת שאיפה זו. מאמין אני, שגם חלומו זה עוד יוגשם…
… אשכול איש המתינות והשלום ביחסי אנוש. לא ידע פשרות בעניינים יסודיים ועקרוניים. אקטיביסט בתקופת המאבק ובהכרעות רבות במשך 18 שנות כהונתו בממשלה. רק אנשים תקיפים, העשויים לבלי-חת ואיתנים באמונתם מעיזים לקבל הכרעות כפי שקיבל ועומדים בתוקף על ביצוען.
אשכול איש רודף שלום היה. לרבים מאתנו זכורות וועדות הרבות שנקראו בשם “ועדת אשכול” שהוטל עליהן להציע פתרונות לעניינים סבוכים. כל אימת שסערו הרוחות בתנועה ופרצו וויכוחים, חיכוכים בעניינים חשובים ושאינם חשובים. אשכול היה המפשר, המקרב לבבות ומעמיד על פשוטם עניינים מסובכים, וככל שהיה דרוש היה מפעיל את הסמכות שלו ופוסק.
אשכול היה מנהיג גבוה משכמו ומעלה. על כך יעיד הצער העמוק שפקד את העם כולו עם מותו. בעת הלווייתו ראיתי את הרבבות שלוו אותו בדרכו האחרונה. מאות אלפים באו מכל קצוות הארץ לחלוק את הכבוד האחרון. עצבות שוררת בימים אלה בלב הכל על לכתו מאתנו….
ארי אבנר: “הרי אי אפשר לנו אלא להיות בני אדם. ופעמים גם זה לא”. כמה פעמים שמעתי את לוי אשכול חוזר על הפגם היהודי העממי הזה. בתוך שפע אמרי-עם, שהיו מזומנים לו לעת מצוא? אם אל עצמו נתכוון הלגלוג הקל – הלא הרבה היטב ללגלג על עצמו יותר מאשר על אחרים – נמצא מחמיר בדינו שלא כשורה. לעולם היה אדם. ממשי, תלת ממדי ואנושי עד כדי הפלגה. בשום פנים ואופן לא פחות מזה.
לא, לא אותו “אדם” בה”א הידיעה, שתנועות חורתות את כבודו על דגליהן. לא אדם מנותק מתבנית נוף מולדתו, אף לא “אדם” סתם, כשם נרדף לגבול יכולתו של בשר ודם, שיסודו… וסופו… וכו’. אדם בחזקת ישות קיימת, חד פעמית, ממשות שגדולתה בגודש מידות אנושיות ולא בהתפשטות מן המידות האלה… ולא אחת, לעת ויכוח, היו דבריו חריפים וקולו מלטף. דרכו בוויכוח שבשיחה אישית – כל כולה מכוונת ללמד וגם ללמוד. היה להוט לשמוע דווקא דעה של מי שאינו מסכים אתו בכל ומראש. עצם חשיבתו הייתה נעשית מתוך דיאלוג. היה בזה משום הד לדיאלוג הפנימי שבין מרכיבי אישיותו. וזאת לא הייתה אישיות של סתירות. מקום משכנן הטבעי של הסתירות הוא בית ההפשטות. בתוך האם הממשי נפגשו הקווים ולא התנגשו. הוקהתה זרותם אהדדי ונתנדפה נוכריותם לאיש. “אין שום דבר אנושי זר לי…” – במגעו עם הזולת הייתה לו האמפתיה לסוד הסימפטיה, לפיכך ידע רוגז ולא שנאה, אכזבה, ולא מרי נפש. ועל הכל – סבלנות בלי גבול.

קטגוריות:

אבנר, ארי, הספדים ומאמרים לזכרו, התיישבות, יחסי חוץ, מפלגת העבודה, ספיר, פנחס, קשר עם אזרחים, שירים בדמותו

קובץ מקור:

939

עמודים בארכיון:

228-259

עריכה