חברה, קואופרטיב, ירדן – ירמוך

My vision for Israel, 30.4.1964

30/04/1964-

תקציר:

המלך חוסיין נתן למדינתי עצת שכן – שישראל תוכל לשפר את יחסיה עם העולם הערבי אם היא תבין שהיא אינה יכולה להתחבא מאחורי כוח. בין עם מדובר בעצה הנובעת מכוונות טובות או לא, היא מכוונת לגוף הלא נכון. ישראל מעולם לא בחרה להישען רק על כוח לצורך הישרדות אלא נאלצה לעשות זאת בשל היחס של מדינות ערב כלפיה במהלך 16 השנים האחרונות. מדינות ערב חזרו שוב ושוב על העמדה לפיה למדינת ישראל אין זכות קיום וסרבו שוב ושוב להיפגש כדי לנסות ליישב את אי ההסכמות תוך איום מתמיד על קיומה של המדינה.
מנהיגי מדינות ערב אמנם מאמצים סגנון מתון יותר כאשר הם מדברים עם עיתונאים זרים, אבל היו מאד ברורים בכוונותיהם בדבריהם בפגישת הפסגה בינואר האחרון. רק לאחרונה אמר הנישא נאצר ללוחמיו כי המלחמה בתימן לא היתה האחרונה וכי לפניהם עוד מלחמה לשחרור פלשתינה.
כל עוד הערבים מתכוננים בפומבי למלחמה, גם לישראל אין בררה אלא להתכונן. אבל ישראל מוכנה גם לשלום, כי הגיע הזמן לבחור בין מלחמה לבין שלום.
אין ספור פעמים הציע בן גוריון להיפגש עם מנהיגי מדינות ערב ביחד או לחוד כדי להגיע להסכם, כך גם אשכול, במהלך השנה שבה הוא משמש כראש ממשלה הציע להיפגש, כאשר העם כולו מאוחד ברצון להגיע להסכם ולשלום.
במילותיו של הנביא ישעיהו: בואו ונגיע להסכמות ביחד.
כשנכנסתי לתפקיד ראש הממשלה, לקחתי על עצמי גם את תפקיד שר הביטחון, ולא מאהבה לביטחון וכוח. לפני כחמישים שנה עזבתי את ביתי ובגיל 19 עליתי להתיישב בארץ המובטחת ובמשך שנים סייעתי בייבוש הביצות, הקמת התיישבות פורחת במקומות שהיו שוממים. מאוחר יותר לקחתי חלק בגילוי ושימוש במקורות מים חדשים. במשך עשר שנים כיהנתי כשר אוצר והקדשתי את כל מרצי לפיתוח הכלכלה הישראלית וסיוע בבניית חברה חדשה. אלה היו המטרות שלי ושל חברי בדור האחרון ויותר ואלה המטרות שהעם בישראל שואף אליהם גם היום. כדי להשיג מטרות אלה, אין לנו שום צורך בהרפתקאות צבאיות, אנו זקוקים לשלום.
שובר את ליבי להוציא מאות מיליונים על כלי מלחמה במקום להקדיש את כל המשאבים להפרחת השממה, בניה של מפעלים ובתי ספר, הפיכת מדינת ישראל למקום שטוב לחיות בו ולהציע את תרומתנו הצנועה לטובת המין האנושי כולו.
השגנו הרבה מאד ב-16 השנים מאז עצמאותנו המחודשת, אך לפנינו עוד מטרות ואתגרים רבים, מיוחדים לנו.
מדינת ישראל לא הוקמה לטובת אוכלוסייתה לבד, אלא כבית עבור העם היהודי כולו ושעריה תמיד יהיו פתוחים לכל יהודי הזקוק למקלט או מעוניין מרצונו החופשי לעלות לישראל.
ב-16 השנים האחרונות קלטנו יותר ממיליון עולים תוך שיתוף פעולה עם יהודי התפוצות ובמיוחד יהדות אמריקה שתרמו תרומה נהדרת למאמץ הזה.
עשרות אלפי עולים עדיין מגיעים מידי שנה ואנחנו צריכים לדאוג לכל צרכי העולים החדשים. הקליטה בארץ, עבור רבים היא משימה ארוכה ומורכבת ויש לעשות רבות כדי ליצור אומה מאוחדת של גברים, נשים וילדים המגיעים מארצות רבות ושונות, שפות שונות, מסורות ואורח חיים שונה.
איננו יכולים לנוח כל עוד קיימים פערים חברתיים ואוכלוסיות עניות וחסרות השכלה שלא יכולות למצות את הפוטנציאל החברתי שלהן.
מדינת ישראל נבנתה על עקרונות החרות, הדמוקרטיה והשוויון, אך שוויון פורמלי אינו מספיק.
החלוצים פיתחו סוגים מגוונים של מסגרות חברתיות, מבוססות על קואופרציה בין שווים ואמונה עמוקה בערך וחשיבות היחיד.
הקיבוץ, הקבוצה, המושב זכו להערכה בכל העולם כמסגרות חברתיות בהן אף אדם אינו מנוצל לעבודה וכולם עובדים יחד לטובת הכלל.
אבל כל אלה הם רק ההתחלה, הצלחנו להתגבר על הקשיים הראשונים ולהקים בסיס יציב לחברה חדשה אך לא סיימנו לתרגם את החזון למציאות.
המשימות העיקריות העומדות לפנינו בעשור הקרוב: ראשית המחויבות לאחינו שעדיין נמצאים בגולה לאותם קהילות יהודיות במדינות המצוקה שעבורנו זו זכות קדושה לקלוט ולסייע ולאפשר להם להכות שורש ולהיות שותפים בבניית ביתו של העם היהודי, כאן איתנו.
אנו נוצרים בלבנו את התקווה לחידוש הקשר עם הקהילה היהודית הגדולה במזרח (ברית המועצות) ומייחלים לרגע בו כל יהודי, בכל מקום יהיה חופשי לעלות לישראל אם יבחר בכך.
במקביל אנו שמחים לראות את הרצון של יהודים, בעיקר צעירים מארצות הרווחה לעלות לישראל מתוך רצון חופשי ומחויבות.
כדי שנוכל להמשיך לייצר מקומות עבודה עבור העולים והצעירים, לפתח שירותים בסיסיים, לשמר ולפתח את הכוח הצבאי ולקדם עצמאות כלכלית – יש צורך בהשקעות משמעותיות, מקומיות וזרות, פרטיות וציבוריות, יהודיות ולא יהודיות.
הכלכלה הישראלית תמשיך להיות פלורליסטית המשלבת בין המגזר הפרטי, משק העובדים הקואופרטיבי והמשק הציבורי. יש מרחב פעולה גדול עבור השקעות ויזמות פרטית, כאשר המדינה תסייע ליזמים והמשקיעים ככל שיידרש.
נקבל בשמחה הון זר שיתרום ליציבות וההתפתחות הכלכלית ובמיוחד לגידול בייצוא כדי לאפשר למדינת ישראל להיפטר מהצורך בסיוע זר.
בעוד חלק ניכר מהאוכלוסייה בישראל נהנה מאיכות ורמת חיים גבוהה ומודרנית, חלקים ניכרים מהארץ עדיין אינם מפותחים דיים. בנגב ובגליל יש עדיין שטחים משמעותיים העומדים ריקים ויש מקום להרחבת החקלאות ופיתוח תחומי תעשייה חדשים. יש לנו תוכניות להמשך הפיתוח של הנגב והגליל לטובת כל התושבים – יהודים, ערבים ודרוזים.
זהו אתגר עבור החושים החלוציים של הצעירים הישראלים, ואנו בטוחים שהם יעמדו בו. אנו מאמינים כי הפעילות היוצרת והיצרנית תביא לכך שגם אנשי מקצוע כמו מדענים ומהנדסים יבחרו להגיע ולעבוד בצמוד לצעירים.
כדי להשיג את המטרות האלה, עלינו ללמוד לנצל כל טיפת מים, ולפתח מקורות מים נוספים. פרויקט כנרת נגב יצא לדרך בעתיד הקרוב ומים יגיעו עד לדרום. התוכניות האלה מבוססות על השימוש המשותף במקורות המים ירדן – ירמוך, כפי שסוכם בתוכניתו של השגריר האמריקאי אריק ג’ונסון משנת 1955, תכנית שאמנם לא מילאה אחר כל רצונותינו אך נותנת מענה גם לצרכים של מדינות ערב הסובבות אותנו.
סוריה, לבנון וירדן, מקבלות את כל צורכן ואנחנו מסתפקים במה שנותר, לפי הכמויות שעליהן הוסכם. אין שום בסיס, חוקי או הגיוני להתנגדות מדינות ערב לתוכניות שלנו.
בהסתכלות אל עבר העתיד הרחוק יותר אנו מבינים כי עלינו לפתח שיטות כלכליות להמתקת מי-ים. הנשיא לינדון ג’ונסון תומך ומעודד את היוזמות האלה והציע שיתוף פעולה עם ישראל בתחום שיש לו חשיבות גדולה לעולם כולו.
נמשיך להתייחס בכובד ראש לצדדים החברתיים של הפעילות הכלכלית, ולצורך בבניית חברה צודקת, בה אדם אחד לא יהיה מנוצל על ידי אחר ודרישות המדינה והחברה יאוזנו על ידי זכויותיהם של האזרחים.
אנו בטוחים שניתן להשיג זאת בחברה דמוקרטית, המבטיחה שוויון הזדמנויות ואת הזכות לעבוד. חברה המעודדת את היחיד ואת היוזמות הקבוצתיות, ומונעת ניצול וזכויות יתר.
אין שום דבר משותף בין הרעיון של חרות וחברה שיתופית שאליו אנו שואפים, לבין אותם משטרים המטילים מגבלות כלכליות קשיחות ומונעות מהאוכלוסייה שלהם לבחור את הממשלה או את עתידם.
מטרתנו לאפשר לכל איש ואישה לפתח את היכולות והאפשרויות שלהם בסיוע המדע המודרני וההישגים התרבותיים.
אנו מודעים לכך שאין די בחוקים ובהחלטות. המרכיב החשוב ביותר בבניית חברה חדשה הוא איש החזון, האופי החברתי לא יקבע על ידי הבעלות על הייצור או על ידי מדיניות הממשלה, מתקדמת ככל שתהיה, אלא על ידי האינדיבידואל הישראלי.
מכשיר חשוב הוא ההבנה שיש לשמר את הרעיונות אלה באמצעות המאמצים להרחבת ושיפור מערכת החינוך והנגשתה לכלל הציבור. נרחיב את השירותים לילדים הסובלים ממוגבלות ומצוקה, בין אם בשל בעיות במשפחה, או נסיבות אחרות כדי שהם יוכלו להפיק את המירב מהלימודים.
החינוך הוא הכלי העיקרי ליצירת אינטגרציה מלאה בין כל שכבות האוכלוסייה, עולים וותיקים לכלל עם אחד. החינוך מאפשר לכל אדם למצות את הפוטנציאל ולהתגבר על קשיים ומגבלות הנובעים מהמוצא, מצב כלכלי או אחר.
החינוך יאפשר לנו לקדם גם את שיפור תנאי החיים של אזרחי ישראל הערבים, באמצעות העלאת הרמה של החינוך נוכל לאפשר להם לקחת חלק בכל תחומי החיים הלאומיים.
תכנית החומש לפיתוח הכפר הערבי מיושמת, אנו מקימים קרן מיוחדת לסיוע לסטודנטים ערבים ודרוזים בעלי אפשרויות כלכליות מוגבלות, ואנו מסייעים ביצירת מקומות עבודה ציבוריים ופרטיים למשכילים הערבים.
אזרחי ישראל הערבים והדרוזים מפנימים ומבינים שעתידם תלוי בהתקדמות ושלום המדינה. אנו רוצים שהם יתרמו את מלוא תרומתם לטובת המדינה וישאבו את מלוא ההנחה משגשוגה של המדינה.
להשגת כל המטרות האלה, אנו זקוקים לשלום ולא נזנח כל אפשרות להתקדמות לקראת הבנות עם שכנינו.
העולם כולו צופה בשינויים ביחסים בין הגושים, אבל בשום מקום הניגוד בין התקווה לשלום ושגשוג לבין המציאות של עוינות ואיבה ברורה כמו באזור שלנו. המושגים של קיום בשלום ומשא ומתן נאמרים כתקווה לעתידה של האנושות. ובכל זאת ממשלות ערב ממשיכות לאיים על עצם קיומה של מדינת ישראל ומבזבזים משאבים רבים על נשק וכלי מלחמה.
בעודנו ממשיכים לפתח ולשקוד על כוחות ההגנה שלנו, אנו ממשיכים לקרוא לכל אוהבי השלום לקחת חלק ולסייע בהבאת שלום לאזור ועצמאות לתושביו. האחריות המוטלת על המעצמות הגדולות, כבדה במיוחד, מאחר והן לא יכולות להמשיך לחמש את התוקפן ולבקש שלום.
הבעיות האמיתיות של המזרח התיכון הן עוני, רעב, מחלות ובערות. אפשר היה להשתמש במשאבים המופנים היום לאלימות, לעבודה משותפת, של כל מדינות האזור לפתרון בעיות אלה ולשיפור איכות ורמת החיים של כל תושבי המזרח התיכון.
רבות ממדינות העולם רואות את הכנות שבמאמצים שאנו עושים לשלום ויחסינו עם מדינות רבות הולכים ומשתפרים. לאחרונה הצלחנו להגיע ליחסים קרובים עם מדינות מתפתחות רבות באפריקה, אסיה, אמריקה הלטינית ואגן הים התיכון. שלחנו, לבקשתן, כ-850 מומחים ויועצים וזאת בנוסף למאות שנשלחו לסייע על ידי גופים ציבוריים ופרטיים.
כ- 4,500 נציגים ממדינות אלה השתתפו בקורסים והשתלמויות בישראל כדי ללמוד מניסיוננו והצלחותינו.
אנו גאים בשיתוף הפעולה הזה ומקווים שהוא מעשיר ומעורר את הנעזרים כפי שהוא מעשיר אותנו.
תקוותי ותקוות העם כולו לראות את הדפוסים האלה של שיתוף פעולה ויחסי ידידות מתהווים גם עם העמים השכנים לנו. אין לנו כל ריב עם העמים או סיבה לוויכוח שאי אפשר לפתור בישיבה משותפת ובשיח פתוח.
בינתיים, כל עוד הם ממשיכים בתוקפנות ומסרבים להכיר בזכותנו להתקיים, נמשיך, מחוסר ברירה ובכל מחיר, לשמר ולפתח את כוחנו.
אבל אין לי ספק שיבוא יום בו העצה הטובה תגבר, וברית של שלום וידידות תפרוץ בין העם היהודי השב לארצו ובונה בה את ביתו מחדש לבין העמים הערבים בעלי ההיסטוריה המפוארת, המסורות והפוטנציאל.

קטגוריות:

ביטחון, בערות, ג'ונסון, לינדון, ג'ונסטון, אריק, גליל, דמוקרטיה, התיישבות, חוסיין, מלך ירדן, חזון ועתיד, חינוך והשכלה, חקלאות, יהדות התפוצות, יוזמה ותחרות, יחסי חוץ, כלכלה חופשית, לבנון, מאמרים פרי עטו, מושבים, מים, מלחמה, נאצר, נגב, סוריה, ערביי ישראל, ערכים, פערים חברתיים, קבוצה, קיבוצים, קליטת עלייה, שוויון, שוויון הזדמנויות, שלום, תעשייה

הערות:

חברה, קואופרטיב, ירדן – ירמוך

קובץ מקור:

605

עמודים בארכיון:

253-244

עריכה