ח”כ לנדאו, ח”כ סנה, סיוע כלכלי, ח”כ בנו כהן

תשובה למתווכחים, בכנסת, 18.3.1964

18/03/1964-

תקציר:

בתשובה לוויכוח בכנסת על תקציב משרד ראש הממשלה.
אומר כי לדברי השבח נלווה טעם מעט לא נעים – יתכן ולא התכוונו לשבח את אשכול כמו שהתכוונו לבקר את בן גוריון.
חבר הכנסת לנדאו העיר על מאורעות היסטוריים שלא היו קשורים לדיון אבל אשכול מבקש להגיב להם בכל זאת.
“כמו כל פרק היסטורי גדול, כן גם מלחמת הקוממיות היא מסכה משולבת של שלל גורמים חיצוניים ופנימיים גם יחד, צבאיים, מדיניים, חברתיים, משקיים וכיוצא באלה. כל אחד מאתנו מהרהר לפעמים בשאלה, ולפעמים בקול רם, מה היתה התוצאה יכולה להיות אילו היה אחד הגורמים הללו מופיע בצורה שונה”.
מוחה על הניסיון למתוח ביקורת על בן גוריון שהוא לכל הדעות “אדריכלה הראשי של קוממיות ישראל בארצו”.
הוויכוח על ספר תולדות ההגנה – הוא העלאת גרה.
“רק שאלה אחת בפי: מהו מעורר אתכם לחזור שוב ושוב על הניסיון להפוך את העבר לוויכוח פוליטי בוער? ואני שואל: האין זה אלא מפני דלות המעש והתושייה בהווה?”
רואה בפירוש שניתן למצעד צה”ל בבאר שבע, כאילו הוא פוגע במעמד ירושלים, פירוש עקום. מעמדה של ירושלים כלל אינו נושא למיקוח או לוויתורים.
הממשלה פועלת להעברת משרדי הממשלה השונים לירושלים והדבר תלוי באמצעים העומדים לרשות הממשלה. מעיר כי רוב העיתונים מופיעים בתל אביב, המפלגות ומוסדות הציבור גם הם רובם בתל אביב.
חבר הכנסת סנה, כרגיל, בא עם שורת טענות ארוכה על המציאות המדינית, אשכול אומר שאת הטענה הזו צריך להפנות לערבים ולא לממשלה. כך גם לגבי ברית המועצות. הממשלה מוכנה לדון עם מדינות ערב ללא תנאים מוקדמים ועושה מאמצים גדולים להגיע להידברות ויחסים עם ממשלת ברית המועצות.
קורא למעצמות הגדולות להכיר בעובדה שישראל קיבלה את עיקרון של דו-קיום ופתרון בעיות שלא בדרך של כוח הנשק ואילו מדינות ערב דוחות את הרעיונות האלה.
“דבר אחד מעל לכל: שום פתרון לא ייכון בלי הידברות. הידברות על שלום ואפילו שידברו על בעיית הפליטים כשהיא לעצמה. התנאי לכך – הנכונות לדבר, הנכונות להכיר בעובדת קיומנו”
“מדינת ישראל קמה מתוך פריקת שיעבוד גלויות בעולם ועול זרים בארץ. עיקר כוחה בא לה – מראשיתה ועד היום הזה – ממשאבי העם היהודי ומכמיהתו לגאולה. לפי עצם מהותה מסמלת המדינה את השחרור מתלות בזרים אות התעצמותו של עם, כשווה בין שווים. הושטנו ונושיט יד עוזרת לעמים שזכו מקרום בחירותם. אנו יצאנו משעבוד גלויות והם השתחררו משעבוד מלכויות. עזרתנו מכוונת לסעדם בצעדיהם הראשונים כאומות שוות זכויות וערך במשפחת העמים”
אשכול מוחה על האמירה שמדינת ישראל תלויה בהון זר ואומר כי תרומות העם היהודי מהתפוצות אינם הון זר מאחר ומדובר בחלק מהעם היהודי התורם למדינתו. ועוד הוא דוחה על הסף את הטענה כאילו עם שמקבל סיוע מאחת המעצמות הופך לתלוי באותה מעצמה.
לגבי הטענות כנגד ארגון הממשלה וחלוקת הסמכויות בין המשרדים השונים הוא עונה כי אכן יש בעיות וכי בבוא היום יהיה צורך לבחון מחדש את חלוקת הסמכויות ועם זאת מבקש לזכור שני דברים שאין לזלזל בעובדה שהדברים נעשים וכי המבנה הפוליטי הפנימי הדורש קואליציה של מפלגות רבות מביא לחלק מהבעיות הארגוניות.
על הטענות כאילו כל הבכירים שייכים למפלגת השלטון: “אני עצמי למשל אינני יודע לאיזה מפלגה שייכים רוב המכרים של העובדים הבכירים במשרדי. חשבתי: אולי אינני יודע מפני שאני חדש במקום, משנתעוררה השאלה בכנסת, שאלתי את המנהל הכללי, וגם הוא איננו יודע על כולם. ואלה שהשתייכותם ידועה לאחד משנינו – רובם אינם חברי מפלגת פועלי ארץ ישראל; אני יודע דבר אחד: אני בטוח בנאמנותו של כל אחד מהם למדינה ובמסירותו לעבודה”.
“בכלל קורה אצלנו דבר משונה כאשר מדובר על ד-פוליטיזציה של מנגנון המדינה: כאשר מישהו חושב שהפקידים הם ממלגה אחרת הוא טוען שזוהי פוליטיזציה והיא כמובן פסולה. וכאשר אותו אדם עצמו דורש למנות פקידים ממפלגתו שלו, למשל למנות להנהלת “קול ישראל” אדם בזכות השקפותיו ולא בזכות כושרו המקצועי, הרי זו ד-פוליטיזציה כשרה למהדרין”.
התקפות על קול ישראל הפכו למסורת בכל פעם שמתדיינים על תקציב משרד ראש הממשלה. לטענות של ח”כ בנו כהן על רשות השידור או אומר שלו עצמו יש תיק עבה יותר של טענות.
מודיע כי “לא נגניב את הטלוויזיה הכללית בדלת האחורית. הדבר לא ייעשה, בוודאי לא – לקראת הבחירות”. רואה בהקמת טלוויזיה ישראלית דבר חיובי. אבל צופה שהדבר ייקח עוד שנים.

קטגוריות:

ארצות הברית, ביקורת, בן גוריון, דוד, ברזילי, ישראל, ברית המועצות, ההגנה, הטלויזיה הישראלית, השוק המשותף, יחסי חוץ, ירושלים, כנסת, מדינות ערב, מלחמת העצמאות, ממשלה, נאצר, ערביי ישראל, פליטים, צה"ל, קואליציה, רשות השידור, שלום

הערות:

ח”כ לנדאו, ח”כ סנה, סיוע כלכלי, ח”כ בנו כהן

קובץ מקור:

603

עמודים בארכיון:

312-302

עריכה