משתתפים: ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול, ח”כ א. בן-אליעזר, ח”כ ח. לנדאו, מר א. בן-נתן – המנהל הכללי של משרד הביטחון, מר י. נסיהו – המזכיר הצבאי של ראש הממשלה.

לנדאו פונה לראש הממשלה לגבי הוויכוחים הקיימים לגבי שני הכרכים של ספר ההגנה. הוא מציין כי הספרים הוצעו כשי למשלחות חללי צה”ל. אמנם המשפחות יוכלו להודיע שאינן מעוניינות בספר ולקבל ספר אחר אבל רוב המשפחות לא יסרבו וזה יכניס את הספר לביתן של כחמשת אלפי משפחות. לנדאו מוסיף ומזכיר את האנציקלופדיה לגבורה בישראל שבה האצ”ל, הלח”י ואפילו דב גרונר כלל אינם מוזכרים. הוא מבקש שהספרים לא יופצו עד שלא יוסדר הוויכוח 

בן-נתן עונה שמדי יום עצמאות נותן משרד הביטחון ספר כשי למשפחות השכולות. בגלל הוויכוח שהתעורר סביב הספר, הפעם בפעם הראשונה נשלח מכתב אל המשפחות המאפשר להם לבקש לקבל ספר אחר. מתוך אלף תשובות שנשלחו בחזרה, 320 היו תשובות שליליות, חלקן בגלל שלמשפחות כבר יש את הספר, אחרות מאחר ואינן מעוניינות בספר. 

בן-אליעזר אומר שעצם שליחת המכתב מעידה על כך שגם במשרד הביטחון ידעו שיש בעיה עם מתן הספר הזה. ובמיוחד ששר הביטחון עצמו הציע למתנגדי הספר להגיש ערעורים על התוכן. אי אפשר גם להזמין ערעורים וגם לחלק את הספר במתכונת הזו. 

אשכול: “מעניין איך אפשר לפעמים מצווה להפוך לעבירה מה שאמרתי בכנסת קיים ועומד. אנחנו נותנים מתנת ספר ויש מי שחשב על כך שאולי יהיו אנשים שלא ירצו בספר הזה ולכן, במקום לשלו למישהו ספר שהוא איננו רוצה בו ניתנה לו האפשרות לבחור בין הספר הזה לספר אחר. אני אנני רואה בכך שום עלבון. אני חייב להניח שמתוך המשפחות השכולות הזדרזו להשיב אלה שאינם רוצים אקטיבית בספר ונמצא שמתוך 1,000, 300 אינם רוצים בו. הרי מי שמתעניין וקורא הוא גם ער לבעיה ומי שאיננו מתעניין הרי בלאו הכי הספר יהיה מונח אצלו כאבן שאין לה הופכין. 

מה ביני ובין חמי? אז ניתנת זכות בחירה ויתכן שמישהו ירצה בספר אחר, הלא זו הייתה הכוונה, מי שאיננו רוצה בספר זה יקבל ספר אחר בכל הכבוד ובכל הרצון הטוב ואילו אתם מפרשים את הדברים כך כאילו אנחנו יודעים שמשהו לא בסדר, את הטיעון הזה אני לא מקבל. 

אני מנסה להפוך במוחי ואני מקמט את מוחי מה זכותי ועל יסוד מה יש לי הזכות לכלוא את הספר הזה דווקא לאחר שהעניין נדון בכנסת והיה בירור בכנסת והכנסת לא פסקה כך. 

מה אני טענתי ואני טוען גם עכשיו. נכון שיש כותרת של משרד הביטחון. אני אמרתי, וזה הדבר היחידי שצריך להגיד, אני יודע שיש ערעורים בנוגע לספר, אם כך מה צריך לעשות בעניין כזה? מה עושים בעולם הגדול? אנחנו אומרים שיהיה בירור ובהוצאה השנייה או בספר שיבוא, אין אני אומר זאת בשם המערכת, ינתנו תיקונים, אם אמנם יתברר שהייתה טעות, אבל שאני אחרים את הספר לאחר שהעניין נדון בכנסת? אם יהיה צורך בתיקון הרי התיקון ייעשה. אני מאד לא אוהב לעשות דברים שאין בהם הכרח ואתם מבקשים ממני דבר שאני לא מוצא לעצמי זכות בו.

לו ישב כאן שאול שהוא איש המערכת הוא בוודאי היה נכנס לעניין בתום לב, או די נור. יכול להיות שאם אני הייתי חבר המערכת וידעתי איך הדבר הזה מתפרסם הייתי מדבר ברוגז ובעצבים. בשבילי קיימת וועדה שלדעתי היא מכובדת ואתם לא יכולים לדרוש ממני שאני לא אתייחס ברצינות אל האנשים האלה. אגב, אמרו לי שפלוצקי, האיש אשר עושה את העבודה, אין לחשוד בו באנטיפטיה לצד שאתם טוענים לו. 

מכל מקום איני רואה לי זכות ואני מאד הייתי רוצה שאתם תחשבו על כך, זה פסון-דה-פרלה שלי, אין לכם זכות לדרוש את זה ממני, לא זכות מוסרית ולא זכות פורמליסטית. העניין נדון בכנסת, עושה את העובדה מערכת של אנשים מכובדים ומוכרים, אנשים אשר יכולים לכתוב את ההיסטוריה העברית לעולמית, כמובן שגם היסטוריונים יכולים לטעות. 

מה אני אמרתי? נקיים בירור וכל תוצאה שתתקבל תתפרסם בצורה מתאימה”. 

בן-אליעזר אומר שהפניה לביטול מתן הספר נכתבה מבלי לדעת את תוצאות המכתב. אומר שספר של ההיסטוריה של ההגנה לא צריך לכתוב את ההיסטוריה של האצ”ל אבל אם כותבים על הנסיעה של ז’בוטינסקי לאפריקה, וכותבים שנכשלה, מדוע לא כותבים מדוע נכשלה. הפצת הספר מונעת למעשה את זכות הערעור. בכנסת היה רק דיון טרומי. 

אשכול עונה לטענה שלא היה בירור בכנסת שניתנו לבן-אליעזר עשרים דקות לטעון את טענותיו, והוא טען אותן והכנסת בכל זאת החליטה שאין מה לברר, לא אמרה לחדול מהפצת הספר. אשכול מבהיר כי הוא נהג ברגישות במהלך הדיון וגם הבהיר כי הספר ממשיך להיות מופץ. 

בן-אליעזר אומר שמי שמאמין שהספר אינו מדויק מבחינה היסטורית לא רוצה שהספר יהיה בביתו שלו וגם לא בביתם של אחרים. 

תולדות ספר ההגנה, 10.2.1964

10/02/1964-

תקציר:

משתתפים: ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול, ח”כ א. בן-אליעזר, ח”כ ח. לנדאו, מר א. בן-נתן – המנהל הכללי של משרד הביטחון, מר י. נסיהו – המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. לנדאו פונה לראש הממשלה לגבי הוויכוחים הקיימים לגבי שני הכרכים של ספר ההגנה. הוא מציין כי הספרים הוצעו כשי למשלחות חללי צה”ל. אמנם המשפחות […]

קטגוריות:

זיכרון והנצחה, כנסת, מחתרות, משא ומתן, תרבות

הערות:

משתתפים: ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול, ח”כ א. בן-אליעזר, ח”כ ח. לנדאו, מר א. בן-נתן – המנהל הכללי של משרד הביטחון, מר י. נסיהו – המזכיר הצבאי של ראש הממשלה.

לנדאו פונה לראש הממשלה לגבי הוויכוחים הקיימים לגבי שני הכרכים של ספר ההגנה. הוא מציין כי הספרים הוצעו כשי למשלחות חללי צה”ל. אמנם המשפחות יוכלו להודיע שאינן מעוניינות בספר ולקבל ספר אחר אבל רוב המשפחות לא יסרבו וזה יכניס את הספר לביתן של כחמשת אלפי משפחות. לנדאו מוסיף ומזכיר את האנציקלופדיה לגבורה בישראל שבה האצ”ל, הלח”י ואפילו דב גרונר כלל אינם מוזכרים. הוא מבקש שהספרים לא יופצו עד שלא יוסדר הוויכוח 

בן-נתן עונה שמדי יום עצמאות נותן משרד הביטחון ספר כשי למשפחות השכולות. בגלל הוויכוח שהתעורר סביב הספר, הפעם בפעם הראשונה נשלח מכתב אל המשפחות המאפשר להם לבקש לקבל ספר אחר. מתוך אלף תשובות שנשלחו בחזרה, 320 היו תשובות שליליות, חלקן בגלל שלמשפחות כבר יש את הספר, אחרות מאחר ואינן מעוניינות בספר. 

בן-אליעזר אומר שעצם שליחת המכתב מעידה על כך שגם במשרד הביטחון ידעו שיש בעיה עם מתן הספר הזה. ובמיוחד ששר הביטחון עצמו הציע למתנגדי הספר להגיש ערעורים על התוכן. אי אפשר גם להזמין ערעורים וגם לחלק את הספר במתכונת הזו. 

אשכול: “מעניין איך אפשר לפעמים מצווה להפוך לעבירה מה שאמרתי בכנסת קיים ועומד. אנחנו נותנים מתנת ספר ויש מי שחשב על כך שאולי יהיו אנשים שלא ירצו בספר הזה ולכן, במקום לשלו למישהו ספר שהוא איננו רוצה בו ניתנה לו האפשרות לבחור בין הספר הזה לספר אחר. אני אנני רואה בכך שום עלבון. אני חייב להניח שמתוך המשפחות השכולות הזדרזו להשיב אלה שאינם רוצים אקטיבית בספר ונמצא שמתוך 1,000, 300 אינם רוצים בו. הרי מי שמתעניין וקורא הוא גם ער לבעיה ומי שאיננו מתעניין הרי בלאו הכי הספר יהיה מונח אצלו כאבן שאין לה הופכין. 

מה ביני ובין חמי? אז ניתנת זכות בחירה ויתכן שמישהו ירצה בספר אחר, הלא זו הייתה הכוונה, מי שאיננו רוצה בספר זה יקבל ספר אחר בכל הכבוד ובכל הרצון הטוב ואילו אתם מפרשים את הדברים כך כאילו אנחנו יודעים שמשהו לא בסדר, את הטיעון הזה אני לא מקבל. 

אני מנסה להפוך במוחי ואני מקמט את מוחי מה זכותי ועל יסוד מה יש לי הזכות לכלוא את הספר הזה דווקא לאחר שהעניין נדון בכנסת והיה בירור בכנסת והכנסת לא פסקה כך. 

מה אני טענתי ואני טוען גם עכשיו. נכון שיש כותרת של משרד הביטחון. אני אמרתי, וזה הדבר היחידי שצריך להגיד, אני יודע שיש ערעורים בנוגע לספר, אם כך מה צריך לעשות בעניין כזה? מה עושים בעולם הגדול? אנחנו אומרים שיהיה בירור ובהוצאה השנייה או בספר שיבוא, אין אני אומר זאת בשם המערכת, ינתנו תיקונים, אם אמנם יתברר שהייתה טעות, אבל שאני אחרים את הספר לאחר שהעניין נדון בכנסת? אם יהיה צורך בתיקון הרי התיקון ייעשה. אני מאד לא אוהב לעשות דברים שאין בהם הכרח ואתם מבקשים ממני דבר שאני לא מוצא לעצמי זכות בו.

לו ישב כאן שאול שהוא איש המערכת הוא בוודאי היה נכנס לעניין בתום לב, או די נור. יכול להיות שאם אני הייתי חבר המערכת וידעתי איך הדבר הזה מתפרסם הייתי מדבר ברוגז ובעצבים. בשבילי קיימת וועדה שלדעתי היא מכובדת ואתם לא יכולים לדרוש ממני שאני לא אתייחס ברצינות אל האנשים האלה. אגב, אמרו לי שפלוצקי, האיש אשר עושה את העבודה, אין לחשוד בו באנטיפטיה לצד שאתם טוענים לו. 

מכל מקום איני רואה לי זכות ואני מאד הייתי רוצה שאתם תחשבו על כך, זה פסון-דה-פרלה שלי, אין לכם זכות לדרוש את זה ממני, לא זכות מוסרית ולא זכות פורמליסטית. העניין נדון בכנסת, עושה את העובדה מערכת של אנשים מכובדים ומוכרים, אנשים אשר יכולים לכתוב את ההיסטוריה העברית לעולמית, כמובן שגם היסטוריונים יכולים לטעות. 

מה אני אמרתי? נקיים בירור וכל תוצאה שתתקבל תתפרסם בצורה מתאימה”. 

בן-אליעזר אומר שהפניה לביטול מתן הספר נכתבה מבלי לדעת את תוצאות המכתב. אומר שספר של ההיסטוריה של ההגנה לא צריך לכתוב את ההיסטוריה של האצ”ל אבל אם כותבים על הנסיעה של ז’בוטינסקי לאפריקה, וכותבים שנכשלה, מדוע לא כותבים מדוע נכשלה. הפצת הספר מונעת למעשה את זכות הערעור. בכנסת היה רק דיון טרומי. 

אשכול עונה לטענה שלא היה בירור בכנסת שניתנו לבן-אליעזר עשרים דקות לטעון את טענותיו, והוא טען אותן והכנסת בכל זאת החליטה שאין מה לברר, לא אמרה לחדול מהפצת הספר. אשכול מבהיר כי הוא נהג ברגישות במהלך הדיון וגם הבהיר כי הספר ממשיך להיות מופץ. 

בן-אליעזר אומר שמי שמאמין שהספר אינו מדויק מבחינה היסטורית לא רוצה שהספר יהיה בביתו שלו וגם לא בביתם של אחרים. 

קובץ מקור:

540

עמודים בארכיון:

140-156

עריכה