רוזנבלום; עורכי עיתונים; חיים שורר; מר ידידיה; מר גפן; מר רון; מר צאנין; עיתון דבר; א. רמבה; מר ה. גבתון; מ. בראלי; א. דיסנצ’יק; צנזורה;

פגישת מר ל. אשכול עם עורכי העיתונים. בית סוקולוב, תל אביב, 16.12.1964

16/12/1964-

תקציר:

ד”ר ה. רוזנבלום יו”ר עורכי העיתונים מברך את ראש הממשלה על היוזמה להיפגש עם עורכי העיתונים ומביע אמון רב ביכולתו של אשכול לפתור את המשבר הממשלתי; העניין העיקרי יהיה השתקפות הפרשה בעיתונות; נשמעות טענות כי העיתונות מנפחת את ממדי הפרשה; לוי אשכול – מודה לעיתונאים שבאו ולמילים הטובות ואומר שרק לאחרונה ביקש למתן את הדיווחים על הפרשה;
“עכשיו יש לנו בכל זאת עיתונות חופשית, אפילו העיתונות המפלגתית היא חופשית, יש מאבק על כך לעיתים. אם זה עניין שמעסיק מאד את הקהל, לעיתון יש בזה עניין”.
אשכול: אין ספק שהעיסוק בפרשה גורם נזק בארץ ובחו”ל. חשב שעם התפטרותו העניין יסתיים לכאן או לכאן והיה מעדיף שכולם יעסקו בדברים אחרים חשובים יותר.
לא בשם הממשלה שהתפטרה ולא בשם הממשלה שעומדת לקום אלא באופן פרטי חושב שהגיע הזמן להפסיק להשקיע כל כך הרבה זמן עיתונאים בעניין הזה; אנחנו ערב קונגרס ציוני ואולי גם זו סיבה טובה מדוע צריך להפסיק לעסוק בנושא; אבא אבן העיר על כך, פנחס ספיר הציע כמה נושאים חשובים לכיסוי עיתונאי; זו כמובן צריכה להיות החלטה של עורכי העיתונים ושל העיתונאים; חיים שורר אומר כי גם הוא חושב שיש לצמצם את כיסוי הפרשה אבל כעורך עיתון ההסתדרות עליו להביא את הדברים לידיעת הציבור גם אם הוא היה מעדיף לצמצם בכיסוי הפרשה ולהרחיב דווקא על נושאים אחרים; בגלל שבן גוריון החליט שלא להפסיק את המאבק, אין לעיתון בררה אלא להמשיך ולכתוב בנושא; שורר אומר שאסור להרחיב את הצנזורה בארץ; המקסימום שניתן לעשות, על פי שורר זה להגביל את מאמרי הדעה בנושא לכמה מובילים ואת השאר לא לפרסם ואין בכך משום סתימת פיות אלא עריכה לגיטימית; קריאות ביניים ובהן גם של אשכול המציעות בבדיחות להוציא ספר של מאמרים ותגובות בעניין הפרשה או אפילו גיליון משותף אחד; מר ידידיה שואל אם דבר יחדלו מלפרסם אם כל העיתונים האחרים יחדלו – שורר אומר שאם יקבל מאמר של אשכול או של בן גוריון, כל עורך יפרסם אותו ולכן זה לא רלוונטי; מר גפן – צריך לצמצם לא בגלל הנזק הפוליטי אלא בגלל הנזק הביטחוני מדיני נתקל בקושי מול הצנזורה בשאלה האם מותר לפרסם פרוטוקולים של ישיבות ממשלה; מר צאנין – מוטב לצמצם את הפרסומים על הפרשה ככל הניתן כי מדובר בדבר הרסני לישראל אבל גם אם תתקבל החלטה של כל העורכים הרי עיתון דבר ידפיס מאמרים של בן גוריון כך שההחלטה לא תועיל; על פי צאנין – זה עניין ביטחוני ואם לא תהיה מדינה הרי לא יהיו גם עיתונים ולכן ממליץ לכל המערכות להודיע על הפסקת הדיון בנושא ולא לפרסם גם מאמרים של בן גוריון או אשכול בנושא; י. עמית – מוכן להתחייב בשמו ובשם העיתון שלא לפרסם עוד שום מאמרי פובליציסטיקה בנושא; לדבריו העיתון משול למד-חום המודד את הטמפרטורה של הציבור וההצעה להפסיק לכסות את הנושא היא בגדר הצעה לשבור את המד-חום ומה תעשה העיתונות אם מחר תתכנס מפא”י ויאמרו שם דבר בנושא הפרשה? הרי אי אפשר שלא לכסות את הדברים; טוען שבמקום לפנות לעיתונות ולבקש ממנה משמעת עצמית צריך לבקש ממפלגת מפא”י לגלות משמעת עצמית והעיתונות תוכל למלא את תפקידה מתוך התאפקות; א. רמבה – הבעיה אינה בפובליציסטיקה אותה קוראים מעט אלא בידיעות ובמאמרים של בן גוריון אותם קוראים רבים; העיתונים אינם יכולים להציב סכרים למים שזורמים ממקורות אחרים והבקשה מהעיתונות מוזרה כי צריך לבקש מהמקורות העליונים של המפלגה; מר ה. גבתון – אם קול ישראל יחדל לשדר בעניין הדבר עלול להתפרש כאילו ראש הממשלה אסר וצנזר את קול ישראל וזה לא רצוי אבל העורכים יכולים להוריד את הלהבות בבחירת מיקום הפרסומים וגודל הכותרות; מ. בראלי – עם הקוראים לא מעוניינים לקרוא בענייני הפרשה הרי שאין צורך בוועידת העורכים לקבלת החלטה, אבל אם הציבור רוצה לדעת אז אין שאלה – חובה לפרסם; א. דיסנצ’יק – אילו לא היה נכתב על הפרשה הציבור לא היה מבין מה קרה לראש הממשלה שהחליט להתפטר פתאום; לוי אשכול – שמח שאתם מבקשים יותר ערנות מצד הצנזורה אבל בנושא זה ההחלטה היא של העורכים; עונה לכל אחד מהעורכים על ההצעות והטענות שהעלו; מבהיר כי כל מה שאמר הוא בגדר הצעה בלבד – אפשר אז אפשר אי אפשר אז לא. רוזנבלום מסכם את השיחה באמירה שמדובר בשיחה פרטית שלא לפרסום ושבה אשכול מופיע לא כראש הממשלה אלא כאיש אשכול.

קטגוריות:

אבן, אבא, בן גוריון, דוד, העסק הביש, כצנלסון, ברל, מפא"י, ספיר, פנחס, עיתונות, קול ישראל

הערות:

רוזנבלום; עורכי עיתונים; חיים שורר; מר ידידיה; מר גפן; מר רון; מר צאנין; עיתון דבר; א. רמבה; מר ה. גבתון; מ. בראלי; א. דיסנצ’יק; צנזורה;

קובץ מקור:

28

עמודים בארכיון:

34-45

עריכה