טלבוט, ידיעות אחרונות, מעריב, רוזנבלום, אולבריכט, דיסנצ’יק, רמבה, צפרוני, שורר, גרסטנמאיר, עמית, כרמל, רון, אל”מ בר-און

על חופש העיתונות וצרכים ביטחוניים

פגישת מר לוי אשכול עם עורכי העיתונות היומית, לשכת שר הביטחון, 9.2.1965

09/02/1965-

תקציר:

אשכול מזמן את עורכי העיתונים למפגש בהול בשעה 11 בלילה.
במשך יותר מחצי שנה ישראל מתנגדת לאספקת נשק מארה”ב לירדן. שבוע קודם למפגש נודע לממשלה כי טלבוט נמצא בדרכו לירדן למסור את הסכמת ארה”ב לאספקת נשק. אשכול סבור שטלבוט אינו ידיד ישראל, אך אומר שלא כל מי שאינו ידיד הוא בהכרח אנטישמי וכי טלבוט פועל כפי שהוא מאמין נדרש לטובת ארצות הברית. אשכול פנה במכתב אל הנשיא האמריקאי, הקיים דיון וככל הידוע טלבוט נדרש לנסות לשכנע את המלך חוסיין כי אין לירדן צורך בנשק נוסף. החשש הוא כי חוסיין יפנה אל הרוסים או אל נאצר. האמריקאים מסרבים לתת לירדנים מטוסים. עד כה העניין נשמר בסוד ויום קודם לפגישה התפרסמו ידיעות במעריב ובידיעות אחרונות והתוצאות של הפרסום יכולות להיות הרסניות כי האמריקאים לא רוצים שיתפרסם שהם מתייעצים עם ישראל בעניינים כאלה והדבר נותן לדרישה הערבית משנה תוקף. החשש מהפגיעה בביטחון ישראל אינו ספקולציה אלא בעקבות דיווחים מהדיונים בוועדה האמריקאית לביטחון לאומי שבעקבות הפרסומים אינם רוצים להמשיך לדווח ולהתייעץ עם ישראל. “אני יודע שלעיתונים ועיתונאים ועורכים – בשבילם זה עיתון, ועיתון רוצה לדעת ורוצה לספר ורוצה לתת לציבור שירות. ולא פעם שמעתי ממר שוקל שאומר: עיתון צריך לתת ידיעות, הוא השיג את הידיעה – ונותן אותה. ואני לא בא ברגע זה בטענות, אני בא לספר לכם שאנו רואים בזה יכולת של נזק רב. אמרתי לכם בתחילת דברי כי הסיבה תבוא בסוף. אני מבקש לשים איפול על העניינים הללו במשך תקופה מסוימת. קודם כל אולי עד שיתברר שבין-כה נתנו, ואז כולנו נצעק יחד. אבל אולי בכל זאת לא יתנו, אולי אפשר להקטין את העניין עוד יותר. זה דבר אחד”.
בעניין גרמניה – ישראל תקבל מהאמריקאים מספר גדול של טנקים אבל הם לא יגיעו ישר מארצות הברית אלא דרך גרמניה. חלק מהנשק כבר הגיע לישראל אבל חלק נוסף וניכר תלוי עדיין בפגישות וביחסים עם גרמניה, ארהרד ואולבריכט. שנער קיבל הוראות מדויקות מה עליו לומר בגרמניה.
אשכול אומר שלא שינה את יחסו כלפי גרמניה. אבל יפגש כעת עם ארהרד, לא יתחיל מדיפלומטיה אלא מנשק. גם כאשר הלייבור עלו לשלטון בבריטניה, היה ברור שצריך לסגור איתם את החוזה על הטנקים כדי לא להביא אותם לידי ניסיון.
מן הצד השני עומדות 13 מדינות ערב, עם פיקוד מאוחד.
מבקש לעשות הכל כדי שלא ידברו על העניין ומבטיח כי הוא או שר החוץ אחת לשבועיים או אחת לחודש יידעו לגבי התפתחויות.
העורכים שואלים שאלות ומתקיים דיון. לוי אשכול ושמעון פרס עונים לשאלות.
רוזנבלום אומר שתמיד הסכימו העיתונאים לקבל את הבקשה של ראש הממשלה ושר הביטחון מאחר והשתכנעו שמדובר בטובת המדינה, אך הפעם הוא כלל לא משוכנע בכך.
שורר אומר כי הידיעות על נשק גרמני הודלפו מגרמניה ואז מה הטעם בשמירת סוד?
רמבה אומר כי מדובר במעשה שפל מצד הגרמנים, שיש בעיה עם מדיניות פטליסטית של משרד החוץ. מוסיף כי גם הוא סבור שטובתה של המדינה דורשת פרסום קולני ככל האפשר.
עמית מציין כי ברגע שהעניין פורסם, גם אם העיתונות בישראל לא תפרסם הרי הדברים מתפרסמים ברשתות כמו רויטרס – ולכן נשאלת השאלה למה בעצם נדרשים העורכים.
אשכול עונה לשאלות ולטענות ואומר שהוא זקוק לכך שבשלב זה לא יהיו פרסומים בנושא מצד ישראל. הוא מעריך שבתוך חודש כבר אפשר יהיה לדעת לאן הדברים הולכים ועד אז הוא מקווה שכל הטנקים כבר יגיעו לישראל. ייתכן שבתוך שבוע או שבועיים אפשר יהיה לפרסם הכל בנוגע לגרמניה ולומר איזה דברי ביקורת שרוצים. אפשר להסכים או לא להסכים לקו של משרד החוץ אבל העובדה שהדברים נמצאים בתאוצה ולכן קריאות “גוועלט” אינן מועילות או רצויות בשלב זה.
לשאלה מי מדליף: “לעיתים יכולה להיות מזכירה שמדפיסה, שיש לה חבר טוב, מכירה מישהו, אולי מספרת את מה שמספרת. לו יכולתי גם לשגר בעצמי, גם לכתוב בעצמי ולהביא בעצמי לבית הדואר – יכולתי להיות בטוח בעצמי. זה לא ניתן. זה כבר כמה ימים. זאת אני אומר מהם. כאשר אני שואל את עצמי יש דברם שהם אסורים לפרסום ומביאים נזק אני יכול להגיד שמישהו לא מבין, מישהי שהיא לא מבינה בעבודתה. יש כך ויש אחרת. הייתי מאושר לו יכולתי במקרה זה לטפוח על פניהם בארצות הברית ולהגיד להם: זאת אתם עשיתם ולא אנחנו. גם כך זה לא אומר שאני הולך להודות, אבל אין לי הרגשה כזאת.
אתם יכולים להסביר לי: זה עסקך, אתה ממשלה. אני לא תובע מכם, ביחוד לפני שיחה כזאת, למה אתם מפרסמים איזה דבר. עיתון מפרסם. היו אלה ימות המשיח לו עיתון שמקבל ידיעה מרעיה – אמנם קורה לפעמים, קרה לי לפעמים שעיתונים, ולא רק עיתון אחד שמצא לנכון לשאול”.
רון שואל מדוע לא הוזמנו העיתונאים כבר לפני שבוע ואשכול עונה שלא חשב שההדלפות יהיו מהירות כל כך.
חופשיים לכתוב על הצד הפוליטי של היחסים מגרמניה אבל מתבקשים שלא לכתוב על פרטי ההסכמים ועל כך שאמריקה מתייעצת עם ישראל או על פרטי העסקה, אם תהיה כזו בין ארה”ב לירדן.
אם עיתונות זרה תכתוב על הדברים – אין סיבה שגם העיתונות בישראל תכתוב עליהם.
אשכול מבקש שהעורכים ידאגו ליידע גם את העורכים של ששת העיתונים שלא הוזמנו או לא הגיעו לפגישה.

קטגוריות:

ארהארד, לודוויג, ארצות הברית, בריטניה, גרמניה, חוסיין, מלך ירדן, ירדן, מרוץ החימוש, נאצר, עורכי העיתונים, עיתונות, פרס, שמעון, שנער, פליקס

הערות:

טלבוט, ידיעות אחרונות, מעריב, רוזנבלום, אולבריכט, דיסנצ’יק, רמבה, צפרוני, שורר, גרסטנמאיר, עמית, כרמל, רון, אל”מ בר-און

על חופש העיתונות וצרכים ביטחוניים

קובץ מקור:

456

עמודים בארכיון:

201-223

עריכה