נאום ליום השואה, יד ושם, 9.4.1964

09/04/1964-

תקציר:

דברי ימי העם היהודי מקופלים בין חג החרות (פסח) ליום השואה.
“ביציאה משעבוד מצרים קנינו את קוממיותנו בימים ההם. בעלותנו מתוך השואה נחיה בדמנו, כאומה עצמאית מחדש, בזמן הזה”.
בתוך ההיסטוריה של העם היהודי הרצופה רדיפות ושיעבוד, תמיד היתה גם גבורה יהודית – גבורת ייאוש וגובה בונה.
מהתמונה שעולה ממשפטי אושוויץ (משפטי נירנברג) עולה תמונה של התנגדות יהודית למרות שלא היה כל סיכוי.
הנאצים השמידו לא רק יהודים אלא גם עמים אחרים ובכך מוכחים כל הניסיונות להאשים את היהודים כלא נכונים.
היהודים היו אלה שהתקוממו מול הנאצים ולא בני עמים אחרים, טענות מרושעות נגד פעולות ההתארגנות היהודית במחנות מתנפצות אל מול העובדות.
“גילויי הגוברה היהודית יהיו לעם ישראל לאורך ימים לסמל מחנך גדול, כגבורת מצדה וכתשועת המכבים. עצם המלחמה בצורר והניצחון עליו הם הם שהניחו את היסוד לחידוש קוממיותנו. מבחינה זו היו מלחמות היהודים בנאצים ומלחמת הקוממיות כאן מלחמה אחת. הסמיכות הגאוגרפית בין יד-ושם לבין הר הרצל מבטאת הרבה יותר מקרבת מקום בלבד”.
העם היהודי עלה מתוך השואה כעם חי, גם אם שותת דם ובכך כולנו “שארית הפלטה”.
האחריות לבנות כוח חומרי וסגולה רוחנית כך שלעולם לא יחזור מקרה של רדיפה והשמדה מוטלת כל העם היהודי.
אסור לשכוח או לעמעמם את הזיכרון:
“השואה היא פרק של ימי אפלה בתולדות ישראל. ימי אדם וימי עם אין בכוחם להספיק למצות את האבל. עלינו להתרגל, למרות הכל, ולהישיר מבט בפני הפרק הזה בתולדותנו. עלינו לשלבו בתודעתנו הלאומית וההיסטורית,לא לעצום עיניים בפחד, ולא לאחל לעצמנו את היעלמו מזכרוננו הקיבוצי”.
למשפט איכמן היה ערך גדול בכך שגילה את האירועים וגרם לנוער בישראל לגלות הזדהות עם היהודים בגולה ולא רק לשלול את הגולה/

קטגוריות:

הר הרצל, זיכרון והנצחה, יד ושם, מלחמת העולם השנייה, משפט אייכמן, שואה וגבורה

קובץ מקור:

604

עמודים בארכיון:

18-10

עריכה