חזן, מלאכה, אמצעי ייצור, קואפרטיב תעשייתי

נאום לוועידת איחוד הקבוצות והקיבוצים, 21.4.1964

21/04/1964-

תקציר:

לכבוד 16 שנים מהקמת המדינה, של עשייה צריך לעסוק גם בדיון הרעיוני:
“מקוצר רוח ומעבודה קשה, גדולה ורבה, בלחץ ובמרץ של שש-עשרה השנים הללו, של חטוף ובנה, חטוף והעלה, חטוף וקלוט, נתפנינו אך מעט להשחיז כלים רעיוניים לתנופת חזון וביצוע לאומי וחברתי לימים יבואו”.
עמדנו בכבוד באתגר קליטת העלייה: האוכלוסייה גדלה פי שלוש ויותר, רמת החיים גבוה פי שתיים, התלות בהון חיצוני פוחתת וכל זה מוכיח שקליטת העלייה היתה יצרנית ומוצלחת.
“צורכי הקליטה דחקו עלינו ולא תמיד ניתן לנו לכלכל צעדינו ומעשינו במלוא מידת הסדר והיעילות, בבניין המשק והחברה. דומים היינו לאותו בנאי, אשר בבת אחת נזרקו על מגרשו חומרי בנייה רבים ומשונים, והיה עליו לבנות בהם בנין במהירות רבה כמה שאפשר; לא תמיד לפי כללי האדריכלות, היופי ומבנה החוזק הדרוש
החברה בבנייה קדחתנית גרם לפגמים בבניין חברתנו ומשקנו. בכל זאת, גם בעת העשייה המהירה – אם לא הנמהרת – שמרנו על עיקר דמותנו החברתית.
עלה בחזוננו דמות עם עובד, החי על עמלו והמושרש בקרקע האומה. חברה שבה משק העובדים לצורותיו הוא עמוד השדרה”.
המשק הציבורי מהווה 47% מכלל התוצר הלאומי.
“עתה מודים כמעט הכל, כי יש יותר מדרך אחת לבניית משק סוציאליסטי; דרכנו שלנו היא ביצירת משק עובדים עצמי, הנשען על נושא קבוע המתגבש מתוך הכרעת האדם”.
המשק הציבורי מהווה כ-46% מכלל המפרנסים/מועסקים.
המועסקים בחקלאות מהווים מאז 1950 ועד עכשיו כ- 15% מכלל המועסקים היהודיים. והייצור החקלאי מתרחב וממשיך לעמוד על 11% שזה אומר גידול של 10% בייצור החקלאי בכל שנה.
משקלה של התנועה הקבוצתית בכלל האוכלוסייה ירד, אבל זה היה צפוי בין היתר בשינויים בהרכב האוכלוסייה באופי החברתי ובמעטן האידיאולוגי של העלייה מארצות המצוקה.
מאז הקמת המדינה הוקמו 95 ישובים קבוצתיים לעומת 135 בכל השנים שקדמו להקמת המדינה. הוקמו גם 280 מושבים ובאוכלוסייה החקלאית היהודית מהווה הקבוצה 27%, וההתיישבות העובדות 37%.
היקף הייצור הריאלי של התנועה הקיבוצית ממשיך לעלות כל הזמן למרות שאין גידול במספר המועסקים.
התנועה הקיבוצית תמיד היתה מיעוט בחברה ובתנועת הפועלים.
“הלכנו בדרך הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי, יצירה משקית וחברתית פועלים עצמית המתחילה מן התא היסודי. לא השלכנו יהבנו על פעולה מדינית, שהיא לבדה תשנה את פני החברה מלמעלה, מהשלטון.
הלכנו בדרך מיוחדת לא רק בשטח החברתי אלא גם בשטח הלאומי. כשם שיצרנו תאי חברה סוציאליסטית בתוך חברה רכושנית, כן יצרנו אז חברה יהודית בתוך מדינה בשלטון זה. קראנו לזה אז “מדינה בתוך מדינה”.
כך, יצרנו למשל, כוח צבאי יהודי עצמי, מימות “בר-גיורא” ו “השומר” ועד ימינו. בנוהג שבעולם, מניחים יצירת כוח צבאי למדינות. כוחות צבאיים פרטיים הם דבר מסוכן. אולם המדינה היתה בידי זרים. לפיכך הלכנו בדרך של יצירה עצמית, של מדינה בתוך מדינה, של כוח בלי גושפנקא ממלכתית.
כאשר קמה המדינה היו מעשיה הראשונים מכוונים, תוך כדי הגנה נואשת על עצם קיומה, גם לריכוז מלוא הפונקציות הממלכתיות בידיה. היה עלינו, ולפעמים בכאב רב, להיפרד מדפוסים, שחותם היצירה התנועתית היה טבוע עליהם, כדי לשלבם בעשייה הממלכתית הכללית ושלפוך עליה מרוחם “.
כדי להקים מדינה, היה עלינו לעיתים להתפשר על חלק מהאידיאולוגיה.
האידיאולוגיה של הקבוצה לא נולדה בחלל ריק, אלא נבעה, בין היתר, גם מהתנאים בהם היצירה האפשרית היחידה היתה היצירה העצמית.
כיום, אחרי 16 שנים לקיום המדינה, צריך ללמוד מהעבר איך להחזיק ולחזק את הדרך של הקיבוץ, כדי ששינויי הנסיבות המכתיבים לפעמים צרוך שינוי דרכי הפעולה לא יביאו לשינוי הערכים.
התנועה הקיבוצית של היום אינה כפי שהיתה לפני עשרים ושלושים שנה וברור שבתוך עשרים או שלושים שנה שוב יחולו בה שינויים. השאלה היא כיצד היא תגדל ותשתנה. זה אינו דבר שאפשר להשאיר ליד המקרה.
“כדי לבסס את טעם קיומה של הקבוצה ושל תנועתה עלינו לצבר את כוחה לגדולת ולהתמודד עם יום המחר”.
התנועה הקיבוצית עמדה תמיד בפני מבחן כפול – היכולת ליצירה לאומית והיותה נקודת מאור חברתית.
לקראת הצורך הלאומי לעליה מקרב הנוער היהודי בארצות הרווחה, התנועה הקיבוצית צריכה להיערך ולחנך להעמקת של תכנים יהודיים שיביאו את הנוער הזה לידי עליה.
העליות הבאות לא יגיעו בשל קטסטרופות אלא מתוך רצון ואידיאולוגיה.
הכוח הלאומי לצד היצירה החברתית הם יהיו האתגר החלוצי לפני הנוער מארצות הרווחה. אי אפשר להתחרות בארצות אלה מבחינת תנאי החיים. נכון שהכוחות מצומצמים, אבל גם לגבי “העילית האידיאית” בארץ, הממשלה תעזור אבל התנועה חייבת לעשות את המאמץ.
אסור לבנות את התקוות לגבי העלייה על יהדות ברית המועצות – כאשר יפתחו השערים, וגם העלייה משם תהיה תלויה בבחירה הרעיונית של היהודים לעלות למדינת ישראל.
אתגר נוסף – הדור השני של העלייה הגדולה, דור המדינה – צריך להשקיע בהם. חינוך, הנחלת ערכי תנועת העבודה, וערכי הקבוצה.
האתגר: הצבת אתגר חלוצי לנוער מישראל ולנוער מארצות הגולה שיהיה אתגר בתוכן, ובן זמננו בצורה.
כל מחשבה על חינוך תנועתי מחייבת חשיבה ארגונית, שום מסגרת אינה קדושה – צריך למצוא את הדרך הטובה ביותר.
אתגר נוסף המוצב לפתחנו הוא ההתיישבות והפיתוח של האזורים במדינה שעדיין שוממים ובעיקר בגליל ובדרום, המתקת מי ים, פיתוח חבל הבשור והנגב. משק העובדים העצמי והשיתופי צריך להקיף בחזון לא רק חקלאות אלא גם תעשייה וחרושת. אחרת, הקיבוצים יהיו רק הערה קטנה בשולי ספר ההתיישבות.
“חברים, אנו עומדים לפני התמודדות בחיפושינו העקרוניים אחרי דרכי ביצוע סוציאליסטיות.
התחלנו ביצירת תאים קטנים לחברה חדשה ואנו מווים על עשייה ממלכתית וחברתית גדולה, ועל השתלבותם בעשייה זו”
צריך ללמוד מניסיונם של אחרים, כמו ביוגוסלביה.
דוגמא להתפתחות היא השילוב של מפעלים תעשייתיים בתוך קבוצות וקיבוצים שבסיס קיומם הוא חקלאי. יש כיום כששת אלפי מועסקים בתעשייה הקיבוצית. יש בעיות קשות בעבודה השכירה בתעשייה ובחקלאות אבל צריך ללמוד ולתקן ולהמשיך.
מציע קיבוצים המבוססים על תעשייה ולאו דווקא על חקלאות (קואופרטיב תעשייתי).
“שמא נעז, ונחשוב גם על אפשרויות חדשות, על הרחבת עקרון היצירה הקבוצתית על יישובים שהחרושת עומדת במרכזם”
“המשק הקיבוצי התעשייתי עשויה להשיב על כמה בעיות שהעלינו הערב:
אתגר לחלוציות המביאה עמה סגולות ידע וטכניקה.
תשובה חיובית על הצורך בפיתוחם ובאכלוסם של חבלי ארץ שוממים.
תנועה חברתית חדשה לביסוסנו כמדינת ערכים.
הגברת כוח המשיכה שלנו לגבי נוער יהודי מארצות הרווחה.
יצירת מוקד משיכה בדור טכנולוגי זה גם לבעלי מקצועות מעולים, למהנדסים ולטכנאים בדרג גבוה, אולי גם מבני הארץ עצמה”.

קטגוריות:

אידאולוגיה, ברית המועצות, גליל, השומר ובר גיורא, התפלת מים, חבל הבשור, חינוך והשכלה, חלוציות, חקלאות, יוגוסלביה, כלכלה, מושבים, נגב, סוציאליזם, ערכים, פריון עבודה, קבוצה, קיבוצים, קליטת עלייה, תוצר לאומי, תעשייה

הערות:

חזן, מלאכה, אמצעי ייצור, קואפרטיב תעשייתי

קובץ מקור:

604

עמודים בארכיון:

197-172

עריכה