עלייה, אירופה

נאום בישיבת הנעילה של הוועד הפועל הציוני, 23.3.1964

23/03/1964-

תקציר:

נאומו של אשכול בישיבת הנעילה של הוועד הפועל של התנועה הציונית.
“אין חילוקי דעת על הייעוד הציוני – הוא היה תמיד אחד: – שיבת ציון. יש והיו – דיונים על היעדים הציוניים”
אשכול אומר כי עם הקמת המדינה יש לבחון מחדש את התפקידים של ההסתדרות הציונית, המדינה קיימת ויכולה להגן על עצמה, ולכן יש צורך בקביעת יעדים וכיווני פעולה חדשים.
ועידת הפסגה הערבית מוכיחה כי מדינות ערב עדיין שואפות להשמיד את מדינת ישראל – כוחו המרתיע של צה”ל הוא הערובה הטובה ביותר לשלום.
כדי לעמוד מול האויבים צריך, בנוסף לאיכות גם כמות.
“אם תבוא שעת מבחן, וכדי שלא תבוא שעת מבחן, אסור לנו לעמוד מולם דלים בכמות. גדולה מזו, אף ככל שנגדל ונתעצם לא די יהיה בכמות בלבד. לעולם לא נהיה שקולים במספרינו כנגד הקמים עלינו. עמדנו עד כה – ונוכל לעמוד גם בעתיד – רק בעליונותנו הרוחנית והמוסרית – בהכרת צדקתנו, ברוח איתנה, בביצרון משקנו, בחוסן חברתנו, בידע, בכושר מעשה, ברכישת ידידים ובעלי ברית, בתושייה ובדעת”.
מתאר את מערך היחסים של ישראל עם מדינות אחרות, מעבר לאירופה ואמריקה, גם באסיה ובאפריקה.
הברית החשובה ביותר היא הברית עם העם היהודי בתפוצות. קיבוץ הגלויות של יהודים מארצות מצוקה דורש עכשיו את השלב הבא – קליטה, הכשרה וחינוך.
עכשיו הזמן לחשוב מהו הצעד הבא. כדי שישראל תוכל להמשיך ולמלא את ייעודה היא צריכה להמשיך ולגדול. מאין יגיעו העולים הבאים?
יש בברית המועצות כשלושה מיליון יהודים אך הדלתות סגורות בפניהם. חובה על העם היהודי להמשיך ולפעול למענם.
“ועוד דבר: מלבד מילוי תעודתנו ההיסטורית בעצם קיומנו והתעצמותנו, – האם מילאנו את מסגרת המדינה תוכן? ולא מלבד הלחץ המיידי לפתרון מצוקת היהודים, ביקשנו כולנו שתהיה המדינה הזאת משכן לרוחנו. עלינו לשוב להיות לעם יוצר ערכים. חייבים אנו לחוש בציפייה ובתביעה של תפוצות ישראל ואולי גם של גויי הארצות, שיקרינו ערכים אלה אור לגויים ומאור לגולה. אנו מכינים כלים. אנו בונים את כינורו של דוד. איך, מאין תקום הרוח שתבוא ויתנגן מאליו? מתקיים בדורנו “קרבו העצמות היבשות עצם אל עצמו”; הקימונו את השלד. ואולי גם “והינה עליהם גידים, ובשר עלה, ויקרם עליהם עור מלמעלה”. האם יספיקו כוחותינו לבדם, כדי שתבוא בהם הרוח, ויחיו?”
המאמץ צריך להית פנימה כמו החוצה. גם כאשר אין איום מבחוץ צריך לוודא ולהבטיח שלא תהיה הידלדלות של הכוחות הפנימיים של העם היהודי.
“כשם שבדור הזה הייתה מדינת ישראל למרכז הוויה והקיום היהודי, כך אין לה לעצמה קיום מבלעדי העם שמאחוריה”.
העלייה שהמדינה צריכה היא העלייה מארצות הרווחה, עליה שמרחיבה את האופק של החלוציות.
“עומדים אנו לפני הצורך להציב יעדים חדשים לייעוד ישן, ליצוק תוכן חדש במושג שאנו חיים בצילו כל השנים, לא אחשוש ואומר, כל עלינו למצוא מסילות ללב הנוער בימינו ולהקים “תנועת החלוץ” המותאמת לרמת המחייה והצרכים של שנות השישים והשבעים למאה הזאת, תנועה המסוגלת להסתער לכיבושים חדשים בשירות חומר ורוח”.
המשימה אינה בלתי אפשרית, החיים בישראל טובים ואפשר לגרום לצעירים מארצות הרווחה להגיע.
בארצות הברית הקים הנשיא המנוח קנדי את “חיל השלום” וצעירים יהודים רבים מתגייסים לשורותיו. זהו סימן שגם נוער שבע רוצה לעשות מעשים בעלי תוכן – אפשר להציג בפניהם אתגר יהודי ואנושי במדינת ישראל.
מים – מדינת ישראל נמצאת בראשיתו של מאמץ להתפלת מי ים, זהו אתגר מדעי שכדאי שמדענים יהודים מכל העולם יצטרפו אליו. אם ימצא לבעיית המים פתרון זה יכול להיות פתרון לעמים אחרים ולסייע לאנושות כולה.
ציונות מחייבת מעשה – אין ציונות בלי יהודים לישראל ובלי הסתכלות אל העתיד.
התנועה הציונית היא הכלי היחיד העומד לרשות העם לחינוך הדורות הבאים וזאת למרות הביקורת והבעיות. התנועה מגיעה כיום לכחצי מיליון בתי אב יהודיים בתפוצות ובתי אב אלה צריכים להיות שגרירי התנועה, לשמש כמנוף לרעיונות ולצרכים.
גם האתגרים העומדים לפני הנוער בישראל הם אתגרים גדולים. הנוער מישראל צריך לצאת אל התפוצות ולהפיץ את הבשורה. ההנהלה הציונית והממשלה צריכות לשלב כוחות ביצירת הדפוס הארגוני הנדרש לשם כך.

קטגוריות:

ארצות הברית, ביטחון, ברית המועצות, ההסתדרות הציונית, הוועד הפועל הציוני, יהדות התפוצות, מדינות ערב, מים, ממשלה, מצרים, נאצר, ציונות, קליטת עלייה, קנדי, ג'ון פ, שלום, תרבות יהודית

הערות:

עלייה, אירופה

קובץ מקור:

603

עמודים בארכיון:

339-330

עריכה