פערים, קיפוח

נאום בטקס הענקת תואר באוניברסיטה (הדפסה איכותית), 17.3.1964

17/03/1964-

תקציר:

ברכה בטקס באוניברסיטה העברית בירושלים לקבלת תואר של כבוד.
“בבואי להודות על כבוד שחלקתם לי, יודע אני שאין תורתי אומנותי. לא לכבודי ולא לכבודו של אבא, שביתו בית תורה היה ובני הבית בני אוריין היו, אלא לכבוד המדינה עשיתם, ובכבודה אתכבד גם אני”.
מגדיר: החיים היו, האוניברסיטה שלי.
“מעולם לא גרסנו הפרדה בין עולם התורה לעולם המעשה”
מצטט את ברל כצנלסון שאמר שהתרבות היא שרות לעבודה העברית לחינוך ולמעשה התרבותי והסוציאלי.
מעטים מגיעים לגדולה, האחרים יחיו בתוך עמם. האם הם יקבלו על עצמם את העול של הפריית העם מתוך רצון?
אין ספק שלמדע יש חשיבות ותרומה גדולה לפיתוח ההתיישבות הארץ והמדינה.
רמת המחקר והידע בארץ היא נכס חשוב – אבל מרבה נכסים מרבה דאגה.
יש מה לעשות ולהשתפר בתחום המחקר השימושי.
בעולם המודרני, הניהול מחייב השכלה “מכלילה” (כוללת תחומים רבים).
“החשיבות בחינוכו של דור מנהלים כזה גדולה עוד יותר במדינתנו, שבה אין – ואני מקווה שגם לא תהיה – עילית טבעית, כביכול, עילית של יחוס אבות או עילית של כסף, עילית שעמדות המנהל מגיעות לה כאילו כדבר המובן מאליו”.
דור המנהלים של העתיד צריך “לכוון ליבם לסולם ערכים של משק המונע בכוח האידיאה ולא רק בכוח הרווח”.
עתודת ניהול כזו יכולה לקום רק אם היא תהיה מקרב בני כל שכבות האומה.
“ועדיין לא אמרנו דבר על ההשכלה הכללית כאמצעי חינוך לערכים, כאמצעי לטיפוח סגולות שבלעדיהן נחסר הרבה מאד. השכלה כללית כזאת – זהו התרגום האקטואלי של “תורה לשמה” “.
מצטט את א.ס. גורדון שאמר שצריך ללמוד את התורה לשמה לשם תרבות ולא לצורך מטרה.
בעולם של היום, אי אפשר לפתור בעיות ללא מעורבות המדע. המדע והמחקר חייבים להיות מיוצגים ליד שולחן הממשלה.
קיימת המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח והיא תהיה הגרעין סביבו יקום המשרד הממשלתי בתחום.
בין הנושאים שצריכים דחיפה ומחקר: חקר השממה, חיפוש מקורות אנרגיה חדשים, חשיפת אוצרות טבע, המתקת מי-ים, שיפור יבולים, בריאות, ביטחון ועוד.
“גם בשטח זה, כמו בשטחים אחרים אין המדינה יכולה לבוא במקום המאמץ הקיבוצי של העם והמאמץ האישי של בניו, אולם היא יכולה ואף צריכה לפעול כדואג וכמרכז, כפותח דרכים חדשות, כממלא צרכים שעדיין אל התגבשו, כסותם פערים בין היכולת המצויה ובין הצרכים לעתיד לבוא”.
מזכיר את הרצון העז של הממשלה לסייע לעמים מתפתחים. “ראשית משמעות ממשית להיותנו אור לגויים”
“אולי נכון יותר לומר לא “אור לגויים” אלא “נר לאחד נר למאה”, שכן אין כאן דרכים קצרות, אי אפשר לפתח חכמה לצורכי יצוא בלבד, אי אפשר לפזר חשכה במקומות אחרים, אלא אם כן מקרינים לשם אור; והאור צריך להיות לו מקור, והמקור הוא כאן. הנר הוא שלנו”.
אשכול מדגיש כי הוא רואה חשיבות זהה גם בתחומי מדעי החברה. וכי מדעי החברה ומדעי הטבע צריכים לעבוד יחד עם מדעי הרוח – כי לא יהיה עם וכלכלה בלי חינוך.
“לא בכדי אמר מי שאמר, כי האנושות הצעידה את עצמה על עברי פי פחת מחמת שהניחה למדעי הטבע לגרור אותה לבגרות גופנית, ונשארה בילדותה הרוחנית מצד מדעי הרוח. כך ניתן רובה בידי תינוק מגודל, העלול לחבול בעצמו ובאחרים. גם אם יתנו לנו מדעי הטבע את מיטב הכלים, לא יורו לנו היכן להשתמש בהם לטובת האדם; ואם לא יעמוד האדם בראש מעיינינו מי יעמוד לנו?
ועדיין לא אמרנו ולא כלום על אחריותנו כיהודים, על אחריותנו להמשך ההיסטוריה היהודית: רוחנית וחומרית גם יחד; המשך שלא יתכן בלי תורה ולימוד. והלא המוסרת היהודית היא היא המחייבת את שילוב הרוח והעבודה אצלינו. יעירו לנו, לכן, הרבי יוחנן הסנדלר ורבי יצחק נפחא, ועד אהבון דוד גורדון, באותו מאמר עצמו”
80% מבעלי תעודת הבגרות מגיעים לחינוך על תיכוני. אלא שמעטים מדי מגיעים לחינוך תיכוני (על יסודי). רק 8% מבני הנוער מסיימים את שנות בית הספר עם תעודת בגרות, בעוד בארה”ב שליש מבני הנוער מסיימים תיכון עם תעודת בגרות. זה דורש תיקון.
“לא ייתכן שבמרוץ הזמן לא נתגבר על מיעוטם המפחיד של ילדים המצליחים להמשיך בלימודיהם. קשה לומר כרגע מתי תושלם אצלנו המהפכה וכמה זמן יידרש לכך”.
“אולם בסופו של דבר לא יפסחו התהליכים, העוברים על הארצות המפותחות, גם עלינו. נוסיף על כך מסורת יהודית חזקה של חינוך הבנים, מסורת ששמה “תלמוד תורה כנגד כולם”, מסורת שלא פסקה ולא תחדל בקרב הארץ והעם. ואין זה משנה מבחינת התוצאה לגבינו, אם בדורות האחרונים לבשה מסורת זו לבוש חילוני, וחזון הבן הדוקטור ירש את מקומו של חזון הבן הרב.
דבר זה מחייב אותנו למחשבה חדשה ומעמיקה על מקומו ועל תפקידו של המשכיר והאקדמאי בחברנו. הציבור הזה עדיין הוא מיעוט, אולם עליו לעצב את דמותו התרבותית, המוסרית והחברתית, ואולי, יורשה לי להוסיף, גם המשקית, כאילו הוא אב טיפוס לאומה כולה, כנושא בעול ולא בעילית”.
ברור כי שצריך לעודד רכישת ידע ולתגמל את הרוכשים את הידע. אבל חשוב שיהיו לכך גבולות התואמים את המצב הכללי, גם הזכות לרכוש ידע היא גמול משמעותי.
קושי גדול הוא הצורך לקבוע סדר עדיפויות להשקעת המשאבים.
משפחות אירופאיות מביאות מעט מאד ילדים והמשפחות מהעלייה שאינה אירופאית אמנם מביאים בתחילה ילדים רבים אך ככל שהם הופכים לוותיקים בארץ גם הילודה אצלם מצטמצמת ויש צורך דחוף לעודד את הילידה למשפחות בנות ארבעה ילדים כל אחת.
מסתבר שילדים למשפחות מרובות ילדים נולדים מקופחים מראש בשל העוני והדוחק בבית המקשים ומחבלים ביכולות שלו ללמוד ולהגיע להישגים.
“אנו חייבים לעשות למען הילד הנולד כבר כיום, במשפחה גדולה ובמשפחה הצעירה והקטנה, ולדאוג שלא ייוולד לעוני, לדאוג שלא ייחסמו לפניו כל הדרכים מראש”.
צריך להשקיע בחינוך ובמקביל לסייע גם למשפחות עצמן.
מצטט את ברל כצנלסון שאמר שחלוציות אינה שייכת לקבוצה או מקצוע מסוים. ומוסיף שגם כיום המדינה והעם זקוקים לכל אנשי המקצוע, לכל אנשי ההשכלה מהארץ ומהחוץ.
האינטליגנציה צריכה להבין שיש צורך במאמץ חלוצי.
“שום פער לא יבוא במקום ההכרעה הרצונית. שום סטטוס לא תומר הכרת השליחות ושום שכר לא ישווה לאהבת ארץ ישראל”.

קטגוריות:

אנרגיה, גורדון, א.ד., השכלה גבוהה, התפלת מים, חינוך והשכלה, חלוציות, חקלאות, יהדות, ילודה, כצנלסון, ברל, מחקר ומדע, מים, שוויון, שוויון הזדמנויות, תרבות

הערות:

פערים, קיפוח

קובץ מקור:

603

עמודים בארכיון:

301-285

עריכה