מפלגת פועלי א”י, כנס מזכירויות סניפים ראשי ערים ומזכירי מועצות פועלים, תל אביב, 28.11.1964

28/11/1964-

תקציר:

ר. ברקת פותח את הכנס ופורס את הבעיות והאתגרים ומתייחס גם לפרשה; אשכול מקבל את רשות הדיבור ופותח בבדיחה, אותה הוא מייחס לחיים ויצמן ז”ל: מספרים על יהודי שהתפרנס מהטלאת שקים שאמר שמרוב שהוא עסוק בהטלאת שקים אין לו זמן לחשוב על הפרנסה וזה מה שקורה גם עם אשכול, מרוב עבודה כמעט ולא התפנה לפגוש בציבור ובחברים; ובמה צריכה מפלגת הפועלים לעסוק? בביטחון, בחינוך, בכלכלה ומשק ובצמצום הפערים; והנה הגבול הצפוני “מטריד” את המדינה מזה תקופה ארוכה וכל הזמן הזה המדיניות היא שלא להדליק דליקה גדולה; אבל מדיניות האיפוק תיפסק ברגע שיפגעו באנשים שלנו ואכן כך התכוננו וגם הגבנו; הדברים הגיעו לדיון במועצת הביטחון של האו”ם; ישראל אמנם לא מאיימת בקול אבל מתעצמת בכל רגע ומתכוננת לפעולה אם יעלה הצורך; אשכול מספר שחזר מסיורים בארה”ב ובצרפת ושם גילה כי ישראל אמנם מתחשלת ומתחזקת אבל לא לבד, היא מקבלת עזרה גדולה מעמים ידידותיים ומיהדות התפוצות; זו שנת בחירות והאופזיציה צריכה להיות מצדיקים העולם, אבל אין לחשוד בהם שהם כאלה והם מארגנים כנסים ומפגשי פיסגה שונים; גולדה חולה בבית חולים, שולח לה ברכת החלמה מהירה ואומר שעשתה דברים גדולים כשרת החוץ של מדינת ישראל למרות שבמפא”י לא נהוג לשבח ולהלל אנשים; מספר על הקשרים עם מדינות אפריקה, בהן ביקר בזמנו כשר אוצר ושגולדה חיזקה איתם את הקשרים שהן מדינות ידידותיות לישראל; אסור לגלות שאננות מדינית או שאננות ביטחונית, למרות שבסך הכל המצב הבינלאומי של ישראל משתפר וזה בזכות עבודה רבה ועצומה של משרד החוץ; אפשר להרחיב את הלב מהמפעל האדיר של המוביל הארצי; אתגר נוסף שיצריך התמודדות הוא הופעת “העם הפלשתינאי”, עניין שיידון בעצרת האו”ם וידובר גם על פליטים ולכך מדינת ישראל לא תוכל להסכים כי זה יהפוך את ישראל למדינה מולטי-לאומית; ישראל עוברת משבר כלכלי, המשפיע על כל התחומים; שבע עשרה שנים אחרי הקמת המדינה והצריכה הפרטית גדלה בשישה אחוזים בכל שנה; השנה קנתה ישראל אוניות ב-40 מיליון דולר יותר משנה קודמת; לא לעולם חוסן ולא לעולם כפור וברד, ולא גם לא בספרד (בדיחה על גבירתי הנאווה); אסור להיות שאננים לא בחקלאות ולא בביטחון; גאה בוויכוחים של מפא”י המצביעים על חוט שידרה; חוזר לעניין המוביל הארצי ולהסכם הטפלת המים עם ארה”ב; ויכוח אירגוני, אידאי, תנועתי הוא דבר טוב, במיוחד לאור המטלות הגדולות; על הטענות על התפרקות מערכים משיב שבכל זאת מפא”י זכאית להיקרא בוני הארץ, על הגשמת החזון של הקמת ישובים עם מאות אלפי יהודים, של חינוך חינם שהולך ומתרחב, של השכלה גבוהה – גם אם יש ויכוחים על ענייני המערך, על הצורך בהתחדשות ובריענון רעיוני, הרי שמדובר בתנועת העבודה שכל הזמן עוסקת בעשייה; ובכל זאת צריך לבדוק ולהשריש את הערכים, כפי שאמר ברל כצנלסון; המפלגה, הממשלה והעם צריכים לתת דעתם לאיך אפשר להביא לעליית יהודים מארצות הרווחה; הדרך לעשות זאת היא דרך אידאולוגית וציונית; אין לפחד מאיחוד תנועת הפועלים למפלגה גדולה אחת, סוציאליסטית, כי הרי במדינות גדולות ומפותחות כמו אנגליה יש מפלגות סוציאליסטיות כמו הלייבור שממנה איש אינו פוחד; הטלת מיסים על העם אינה תוצר של תפיסה סוציאליסטית אלא של הצורך, וגם כאן נעשה מאמץ להקל על הנטל; תנועת הפועלים תיתן הזדמנות שווה להון פרטי,. קואופרטיבי וציבורי; משק פועלים, משק הסתדרותי, ומשק ציבורי – כמחצית מהמשק והשאר פרטי; מותר וצריך שמפא”י תיזכר בגדולתה, במעשייה, בחלקה בבניין הארץ והעם;
מגיבים: גלעוז, מ. אלון, מ. מנדל, מ. אפרת, ש. סבוראי, ח. בנבנישתי, יונה כץ, ר. פינרמן, פ. סגל, ח. שמעוני, ר. ברקת

קטגוריות:

או"ם, אופוזיציה, אפריקה, ארצות הברית, ביטחון, ברקת, ראובן, המוביל הארצי, התפלת מים, חינוך והשכלה, יהדות התפוצות, יוקר מחיה, יחסי חוץ, כלכלה, מאיר, גולדה, מועצת הביטחון, מערך, מפא"י, מפלגה, משרד החוץ, נאצר, נזקי טבע, סוציאליזם, סוריה, ערכים, פוליטיקה, פלשתינאים, פערים חברתיים, ציונות, צרפת, קליטת עלייה

קובץ מקור:

595

עמודים בארכיון:

187-142

עריכה