טיוטה – תשובת ראש הממשלה להצעות אי אמון בגלל השביתות, 25.5.1964

25/05/1964-

תקציר:

מדיניות השכר היא חלק מהמדיניות הכלכלית של הממשלה ואי אפשר להתייחס אליה בנפרד מהמצב הכלכלי כולו.
מדובר בנושא רגיש ומתוח ולעתים הגורמים השונים מאבדים את שיקול הדעת תוך הדיון. קל לצאת בהצהרות נגד הממשלה וקל לצאת בדרישות – אבל זהו סילוף של האמת כפי שבאה לידי ביטוי במדיניות הממשלה בשנים האחרונות.
עקרונות מדיניות השכר לשנים הבאות נקבעו על פי יסודות קבועים לטווח ארוך. בשירות הציבורי על פי דו”ח ועדת הורוביץ ובמשק כולו לפי התפוקה וההכנסות.
בשנת 1961 הוקמה ועדה ציבורית בהשתתפות כל המפלגות פרט למק”י. בראשות הוועדה עמד נגיד בנק ישראל ותפקידה היה לבדוק ולהמליץ על שינויים ותיקון העיוותים במערכת השכר בשירות הציבורי. למרות השוני בתפיסות העולם בין חברי הוועדה הם הגיעו להחלטה פה אחד.
הוועדה המליצה על מערכת שכר חדשה המושתתת על רכיבי שכר אחידים לכל התפקידים שהעיקרון העומד בבסיסה – תשלום שווה בעד עבודה שווה. כדי להגיע לפתרון לגבי הסדר שכר כולל במשק הקימה הממשלה מוסד לחקר התפוקה וההכנסות וזאת כדי למנוע השפעות אינפלציוניות של עליות שכר מוגזמות. בהסכם על הקמת המוסד היו שותפות הממשלה ההסתדרות והתאחדות בעלי התעשיה. כולם הסכימו כי עליות שכר צריכות להיות תלויות בגידול בתפוקה. בהתאם לממצאי המוסד נקבע כי בשנת 1964 יעלה שכר העובדים בשיעור של 3 אחוזים בנוסף לזחילה אוטומטית של השכר. כל תוספת שכר מעבר לזה עלולה לגרום למעגל קסמים של עליות מחירים ואינפלציה.
ברור שלכל עובד או קבוצת עובדים יש סיבות טובות המצדיקות את דרישות השכר שלהם- אך צריך לבחון את הדרישות האלה לפי האפשרויות של המשק והצרכים של המדינה.
רבים הציעו תרופות קסם אך לא פירטו כיצד אפשר לבצע את ההצעות האלה.
אלה שמציעים לנתק את הצמידות הקיימת בין קבוצות העובדים השונות כפתרון חלקי מציעים לתת לחלק יותר מ-3%, האם הם מציעים שאחרים יקבלו פחות מ-3%? לפי איזה שיקולים יחליטו מי יקבל יותר?
הצמידות בין הקבוצות השונות אינה עניין פורמלי אלא ביטוי למבנה החברתי בישראל. על הבעיות בשירות הציבורי יש מענה בדו”ח הורוביץ הקובע דירוג אחיד לפי אמת מידה אובייקטיבית להערכת התפקידים.
במהלך הדיונים בכנסת על השיטה החדשה שותפו אנשי ההסתדרות ונציגי איגוד עובדי המדינה והסתדרות הפקידים באופן פעיל.
הקשיים שהערימו חלק מקבוצות העובדים שניסו לקבל הטבות מעבר לשיטה המוסכמת מנעו ביצוע יעיל ומהיר של הכנסת השיטה החדשה.
הוויכוחים והזעזועים הביאו את הממשלה וההסתדרות למסקנה שצריך להקים מוסד בוררות שיטפל בכל הסכסוכים הקיימים בדיוני השכר במשק הציבורי. ההסכמה להעביר את הסכסוכים לבוררות נועדה לאפשר טיפול ללא לחץ שעלול לפגוע בשירות הציבורי.
הדרישות שמעלים העובדים נראים מנותקים מהמציאות הכלכלית והביטחונית של מדינת ישראל.
קבלת הדרישות תביא לעליה מינימלית של מאות מיליוני לירות.
אין לפרש את החלטת הממשלה כאילו מתוכננות הטלת סנקציות לא חוקיות. הממשלה קבעה מדיניות והודיעה עליה לציבור כולו. המדיניות של הממשלה היא להתייחס להאטת עבודה בשירותי ציבור חיוניים כאל הפסקת עבודה מוחלטת כי העבודה לא נעשית והנזק הנגרם מכך לציבור ולמדינה הוא נזק עצום.
במקרה של שביתה מוחלטת, הנוהג במדינה הוא שהמעסיק לא משלם לעובד על ימי ההיעדרות אלא אם הצדדים מגיעים להסדר אחר עם סיום השביתה. כך גם קובעת הוראה בתקשי”ר בסעיף 42.116 (מצטט את הסעיף).
ההוראה אמנם מתייחסת להיעדרות מהעבודה אך לדעת הממשלה האטת עבודה כמוה כהיעדרות כי העובד לא עושה את עבודתו.
ביצוע המדיניות ייעשה במסגרת החוקים הקיימים ואם יהיה צורך גם בעזרת חקיקה חדשה, אם יהיה בה צורך.
הרווחה הכלכלית בה נמצאת המדינה כעת יכולה לבלבל, אבל היא בת חלוף. על רק ההתפתחויות בזירה המדינית ביטחונית, יהיה צורך להפנות משאבים רבים יותר לצורכי הביטחון.
פונה אל רגש האחריות הלאומי של העובדים ומבקש שלא ידרשו יותר ממה שהמשק יכול לשלם.
אם אי אפשר להגיע להסכמות במשא ומתן ישיר, צריך לפנות לבוררות.

קטגוריות:

אחריות, ביטחון, הורוביץ, דוד, הסתדרות, הסתדרות הפקידים, התאחדות בעלי מלאכה, חקיקה, כלכלה, כנסת, מק"י, עבודה, פריון עבודה, שביתות, שוויון, שירות המדינה, שכר, תפוקה ויצרנות

קובץ מקור:

605

עמודים בארכיון:

379-371

עריכה