הסכסכנות הפוליטית אינה לרוח אשכול כי הוא איש האגרוף הקמוץ, 5.8.1956

05/08/1956-

תקציר:

רק בודדים מבין 1150 הצירים שנתכנסו בשבוע שעבר ב”בית הבימה” בתל אביב לוועידתה השמינית של מפלגת פועלים ארץ ישראל מטילים ספק במנהיגותו המוחלטת של לוי אשכול בכל הנוגע למדיניותה הכלכלית של המפלגה. יחד עם זה מוכנים אך מעטים מביניהם ללכת עד הסוף בדרך שהתווה לפניהם.
נאומו בוועידה היה שקול ומקיף, בו הרבה לציין הישגים וניצחונות, אך לוי אשכול השמיע באזני חבריו גם דברים שאינם כה ערבים לאוזן: הוא קרא לשינויים יסודיים במדיניות השכר, המתווה, לדעתו, מכשול עיקרי לפני הרחבת היצוא הישראלי, וללא יצוא גדול – אומר אשכול – סתומה הדרך מפני עצמאות כלכלית.
ניגוד מוזר זה בין הודאה במנהיגותו הכלכלית של אשכול לבין התנגדות לדרישות שהוא מציג אינה מיוחדת לחברי מפא”י: היא מציינת את היחס אל אשכול מצד רוב תושבי ישראל שעשו את שר האוצר לא פעם נושא לבדיחות וקריקטורות. מעטים בציבור יטילו ספק בעובדה, כי צרכי הביטחון והעליה דורשים במידה שכמעט ולא נודעת כמותה.
שלא כרבים מחברי מפלגתו היה אשכול מאז ומתמיד איש הגישה הישירה. הסכסכנות הפוליטית לא הייתה מעולם לפי רוחו; הוא מעדיף את הטחת האגרוף הקמוץ על השולחן ואינו מהסס להרים קולו בחברת יריביו ועוזריו כאחד.
אולם, אם לא נבדל אשכול מן ה”משמרת הוותיקה” של תנועת העבודה בארץ ברקע ממנו בא – הרי אין הוא דומה להם בדרך מחשבתו. את דעותיו גיבש תמיד לנוכח המציאות ולא נתפס לשגרת אידיאולוגיה.
המידה בה יצליח לוי אשכול לכפות את דעותיו על חבריו תקבע בהרבה לא רק גודל מדיניותה הכלכלית של הממשלה, אלא גם את עתידו הפוליטי של לוי אשכול.

קטגוריות:

אידאולוגיה, אישי כללי, כלכלה, מנהיגות, מפא"י, משרד האוצר, שכר

קובץ מקור:

729

עמודים בארכיון:

6-3

עריכה