דברי ראש הממשלה מר לוי אשכול בקבלת פנים מטעם מועצת פועלי ירושלים, 10.12.1963

10/12/1963-

תקציר:

נר ראשון של חנוכה – 43 שנים לייסוד הסתדרות העובדים
נסח חנוכה קטן, מזכירות פועלי ירושלים שרצו להיפגש עם ראש הממשלה מצליחים לעשות זאת בחג ההסתדרות, בנר ראשון של חנוכה.
סמיכות פרשיות – חג ההסתדרות וחג החנוכה. “נאמר פעם על התנועה הציונית שזו המדינה שבדרך. מותר לומר, ובצדק שהסתדרות העובדים בטרם המדינה הייתה לוז השדרה של המדינה בייבוש הביצות; לוז השדרה של המדינה או בהכשרה, או בכיבוש או בכוננותנו לקראת המדינה”.
לפני 43 שנים היינו מעטים, מעטים יותר היו לפני 63 שנים. לא הכל התחיל מראשוני בוני ההסתדרות, מראשוני העלייה השנייה. לפני שנות הראשונים גם כן היו ראשונים. לפני 43 שנים, בכינוס הראשון של ההסתדרות בחיפה היו רק 4423 חברים. הנחנו יסודות “לאחדותו של העם העובד של האדם העובד כאשר הוא בא ומתלכד ומלקט בתוכו אנשים תלושים מכל קצות הארץ ומכל קתות תבל להשתרש כדי שיוכלו במולדת למוד להחזיק בידיהם מכשירי עבודה”. אז היו אלה חזיונות שחלקם הולכים ומתגשמים היום.
כיום בירושלים לבדה יש 13 אלף חברי הסתדרות. רק בירושלים יש פי שלושה חברים מאשר היו בהסתדרות כולה בעד יסודה. הקמנו בניין אדיר, עם יסודות מוצקים.
“יש סמיכות פרשיות בין מדינת ישראל וממשלת ישראל וראש ממשלתה ובין יום ההסתדרות והנחת היסוד”.
אני לא היחיד מבין חברי הממשלה שמגיע מהעם העובד. יותר ממחצית חברי הממשלה הם כאלה, מכל המקצועות.
ביום חגיגי זה לא נבוא בתביעות ודרישות. “אין הרבה ימי ברכות במדינת ישראל; טרודים כל כך בדאגות יום-יום, שאולי מוטב להשאיר את הדברים האלה לפעם אחרת”.
אני ירושלמי כמעט משנתי הראשונה בישראל לפני מלחמת העולם הראשונה. ניסיתי לשרת את ירושלים בדרכי, בדרך שהייתה אפשרית אז. הייתי מכובשי הקרקעות ומייסדי היישובים עטרות וקריית ענבים. הכרתי ברגלי את שכונות בתי אונגרין ומאה שערים שם היינו קונים את הסחורות שלהם היינו זקוקים בעטרות.
לא היינו ראשונים באמת, לפני 43 שנים, אי אפשר לחשוב על ישראל בלי יהודי צפת ויהודי חברון ותושבי ירושלים.
מה שמייחד את 43 השנים האלה שהיינו אולי נר ראשון בחנוכה של 8 הנרות, מתוך תקווה שימים יבואו ועוד נרות ידלקו. כיום יש 800,000 חברי הסתדרות, 2.2 מיליון תושבים, 600-700 אלף תלמידים בבתי הספר – כל אלה חייבים לראות עצמם כשמש גדול של החנוכיה הגדולה שצריך להדליק.
אנחנו עדיין בראשית הדרך. וזו דרך יפה ומפוארת למרות המאמצים והקשיים. אנחנו רק 15% מהעם היהודי המפוזר והמפורד בעולם וזאת לאחר מפעל קיבוץ הגלויות הגדול ביותר בעולם.
אסור לשכוח שאלמלא שואת היטלר היה העם היהודי מונה כיום 22-23 מיליון יהודים בעולם. היהודים בעולם יכולים להיות כוח אדיר אבל מתוך 22 מיליון יהודים יש רק 2 מיליון בישראל והם מהווים 15% בגלל השואה.
“לזכות להיות שמש אמת של קיבוץ הגליות של גבורת ישראל ושל פדות ישראל”. אבל שני מיליון לא מספיקים כדי להיות שמש נאמן, שמש אמת.
כשהנחנו את היסוד להסתדרות התפללנו שלא יהיו מחיצות בינינו. כולנו היינו עולם וכל אחד מארצו ידע מהו העם היהודי וכיצד נתחדש מחדש. קיווינו ואנחנו עדיין מקווים שהאינטליגנציה לא תיבדל, שציור עם עובד אחד. אני לא מתכוון לשוויון, לחופש ולא לענייני היום-יום אלא על העיקרון היסודי והוא שאנו זקוקים לכל הכוחות, לכל מה שיש לעם היהודי.
רואים בנו אור לגויים, קטונו להוות אור לגויים, אנחנו בונים חברה חדשה. זה כולל את המורים והרופאים, המהנדסים והפרופסורים, הם מחנכי העם ומחנכי הדורות. “עלינו להיות אור קודם כל לעצמנו. אור פנימי במקצת ישרה כל אחד ממה שיש לו, למי שיש יותר ולמי שיש פחות. נטה כתף ונטה שכם. העם כל כך זקוק לכך.
כשר הביטחון ביקרתי באחד ממתקני הצבא, שעוסק בדבר לא מאד צבאי. צה”ל דרכו עוברים אלפים בכל שנה, לא נותן לאף אחד לסיים את השירות הצבאי, אם לא הספיקו ללמוד לפחות 8 שנות לימוד. צה”ל מושיב אותם מול מטה צבאי של מורות ומדריכות, מורים ומדריכים. נדהמתי לגלות שיש לנו רבים מהגלות הערבית המרודה שלא ידעו קרוא וכתוב לא עברית ואולי גם לא בשפות אחרות.
בישראל יש 2.2. מיליון יהודים וכולל הערבים, 2.4 מיליון אישה. “כמובן שחיוני שכל בחור ובחורה, כל איש ואישה בישראל יהיה אדם מלא, ייפתח יכולתו וכישרונותיו, וזה מתחיל מקרוא וכתוב, מבית הספר ומגן הילדים”.
לא הכל בחסד ייעשה, לא הכל אפשר לקנות בכסף. הסטודנטים והאינטליגנציה שלקחו על עצמם את השליחות של הליכה לעם, אולי ממנה יקום אותו אור שיהיה אור לגויים.
העם הזה עושה דברים שירשמו באותיות זהב בעתיד. עד סוף העשור הזה, תוך 5-10 שנים נגדל ונהיה ל-3 מיליון ובעוד עשור נוסף לפחות 4 מיליון בארץ. זה דורש חינוך, דאגה, ארגון. אין לנו רזרבות גדולות, זה היה גורלנו מאז ומתמיד.
אם תסתכלו על ההסתדרות תגלו שכל גרעין וכל גרגר שנזרעו אז, בעת הקמת ההסתדרות, צמחו והתפתחו למוסדות שהם אלה שעומדים במרכז הבנייה של המדינה – קופת חולים, צרכניות, כיבוש העניין החקלאי, וכמובן חברת מקורות.
יש לממשלה דאגות נוספות, דאגות ביטחון. לשם כך צריך להכשיר את הצעירים להיות מוכנים לימים שאנחנו מקווים שלא יגיעו.
“נחוצה לנו אחדות יותר גדולה, חברי וידידי, ונחוץ לנו שפעם במשך כל השנים נשכח קצת את העניין הפרטי שלנו. והאמינו לי אין זה דבר פשוט וקל”.
“אנחנו שמשי העניין הגדול נעשה גם לנו חשבון הנפש: מי דואג לנפש הכללית הזאת, ומי היא הממשלה ואת מי הפקידו על הממשלה הזאת”.
בנוסף למיסים שמשלמים האזרחים, הממשלה מגייסת גם אמצעים נוספים. “ולא אחשוש מלהגיד כאן את זה דווקא כאשר במשך השנים הללו אבד לנו החוש הזה והאחריות הזאת. במשך השנים הללו גדלנו בהרבה מאד דברים, גדלנו בארגון וגדלנו בביצוע, אבל גדלנו גם בתביעות, ולפעמים תביעות פראיות ולא פראיות במוסדות ובמפעלים. אבל בחוש אחדותם של פועלי ישראל – בזה לא גדלנו”.
אם אצליח לעורר בכם שאלות לגבי העתיד שלנו, זה יהיה שכרי. אנחנו צריכים להתקדם ולמכור לאירופה ולארצות הבית את התוצרת שלנו. לשם כך כל אחד צריך לשאול את עצמו: האם זה מגיע לי? וממי זה מגיע לי? מי חייב למי?
קיימת דאגה נוספת, אם עד סוף העשור, כפי שאמרתי, נגיע ל-3 מיליון, הרי שכנראה שהצלחנו לקבץ את כל יהודי העולם מארצות המצוקה. ואז תעלה השאלה איך נהפוך את ישראל למעניינת ומושכת עבור יהודים מארצות הרווחה, איך נמשוך לכאן יהודים מארצות הברית. הם נחוצים לנו כאן.
טוב להיפגש מדי פעם עם מאות אלפי החברים בעם, להחליף לא רק טענות אלא גם דאגות. תפילתי עם הנר הראשון של חנוכה שעוד נגיע ל-8 מיליון נפש בארץ. זה עניין של עשרות בשנים. “ואגלה לכם עוד סוד: אני מאמין מאד ביהודים אלה. ראיתי את עצמנו במשך עשרות בשנים, ולפעמים מתגלה קצת רפיון בתוכנו, ואנחנו נעשים קצת רפויים דווקא בשעת רווחה יותר בשטחים אחרים”.
אני מברך את מועצת פועלי ירושלים, ומקווה שכפי שזכו ההסתדרות ופועלי העלייה השנייה וראשית העליה השלישית להיות המייסדים, כך נזכה אנחנו להיות השמש לחנוכייה למיליון השלישי והרביעי.

קטגוריות:

אחדות, אחריות, הסתדרות, העלייה השלישית, העלייה השנייה, התיישבות, חינוך והשכלה, ירושלים, קליטת עלייה

קובץ מקור:

601

עמודים בארכיון:

195-178

עריכה