בצלאל, דוקטור סייץ, קרן אמריקה ישראל

דברי פתיחה לתערוכה מאמנות ישראל 1964, בבצלאל בירושלים, 2.5.1964

02/05/1964-

תקציר:

מומחים יעריכו את המוצגים בתערוכה – אני לא אביע דעה, אלא אייחד את הדברים לשני נושאים: התערוכה היא שגריר תרבותי של ישראל בעולם ועל הצורך ב”חינוך לנוי” בתוך המדינה.
ישראל לא יכולה עוד להסתפק בכותרות העוסקות בנושאים ביטחוניים. אנו צריכים להופיע בעיתוני העולם עם היצירה היום-יומית בכל תחומי החיים.
“ישראל לא תוכל להתאונן על קיפוחה בכותרות העיתונות העולמית. כמדומני כבר שבעה נפשנו כותרות בעניינים מדיניים הנוגעים לנו. יובא נא דבר המדינה לאחינו בתפוצות ולעולם הגדול לא מכוח הסתבכותנו עם אחרים; נביא להם את דבר יצירתנו היום-יומית בכל השטחים. טוב ומועיל לנו כי נופיע לעיני העולם ולעיני בני ישראל ביצירתנו הרוחנית, התרבותית והאומנותית. ולא הייתי רוצה שילמדו להכירנו ולהעריכנו כדבר אקזוטי, כדבר יוצא דופן. במדינה שיש להשתאות עליה כי השיגה מה שאחרים בעצם כבר השיגו מזמן
כשם שעל מוצרינו להתחרות בשוקי העולם בזכות ערכם, בזות טיבם, בזכות מחירם, ולא רק בזכות הקשר הרומנטי שלהם עם ערש העם היהודי, כי חייבים נכסי רוח, תוצרי “הייצוא הרוחני” שלנו. אם מותר לנו לקרוא להם בשם זה, לעמוד על רגליהם שלהם. מפי מביני דבר שומע אני כי יש בה בתערוכה זו דברים שלאו דווקא ישראליותם היא הקובעת את זכותם להראות בעולם כולו. טוב לשמוע זאת וכך אנו צריכים להופיע בעולם.
רוצים אנו בפריחתה של האומנות בארצנו, רוצים אנו בפריחתה של התרבות בארצנו. הדבר הזה לא ייעשה על ידי שכבה קטנה של מתעניינים. באין תרבות-עם לא תיכון תרבות לאומית. יש להביא מיטב היצירה הצורנית שלנו להמוני העם. כיום נהנים ממנה אלה הגרים בערים הגדולות; משהו אפשר לראות באותם הישובים הקטנים המעטים שבהם יש פינה לדבר אומנות. נזכיר למשל את המשכן בעין חרוד. גם אומנינו וגם שאר העוסקים בשטח האומנות חייבים לתת את דעתם על הבאת נכסי היופי, הנוי והטבע האומנותי לכל ישוב וישוב בארץ; אם בארגון תערוכות נודדות ואם בהקמת מוזיאונים ופינות נוי במקומות שונים.
על ידי הבאת האומנות הנוצרת אצלינו לכל רחבי המדינה נימצא מעוררים, מעודדים ומסייעים ביצירת תרבות-צורה לאומית. דרושה שאיבה בלתי נלאית ממקורות תרבות-הצורה של שבטי ישראל וגלותיהם ודרוש חיפוש אחרי החדש והמשותף לכולנו. אין אני מטיף לשפה אחת ולדברים אחדים. טבעה של אומנות בכך, טבעו של ניסוי בכך, שהוא פורח דווקא מתוך ריבוי. דווקא מתוך ריבוי יכולה האומנות להיות גורם מאחד גם משהתכנים שלה לאומיים באופן ברור וגם כשהם אנושיים, אוניברסליים. בזה כן בזה יוצרים אנו מכנה תרבותי משותף בתהליך מיזוג הגלויות שלנו, מיזוג העליות שלנו לעם אחד, לאומה אחת”.
מודה ומברך את התערוכה, את דוקטור סייץ, את מוזיאון בצלאל וקרן תרבות אמריקה ישראל.

קטגוריות:

אומנות, יחסי חוץ, מוזיאונים, פערים חברתיים, קיבוץ גלויות, שוויון, תרבות

הערות:

בצלאל, דוקטור סייץ, קרן אמריקה ישראל

קובץ מקור:

605

עמודים בארכיון:

284-280

עריכה