ברכה לוועידת אגודת הסופרים, 30.3.1964

30/03/1964-

תקציר:

ברכתו של ראש הממשלה לוי אשכול לכבוד וועידת אגודת הסופרים.
“יודע אני כי יש משום סכנה מסוימת בעצם הגיית התיבות “ממשלה” ו- “סופרים” בדיבור אחד. שהרי עיקרה של ספרות בביטוי חופשי. ואילו ממשלה, ואפילו אני מדבר על ממשלה דמוקרטית, עיקרה בכיוון מעשי אנשים; זהו מעשה מסוכן לגבי ספרות. אולי יש, באותה מידה, איזו סתירה פנימית בצרוף התיבות “אגודה” ו- “סופרים”. שהרי עיקרה של ספרות יצירת יחיד; עיקרה של אגודה בצירוף יחידים לקיבוץ אחד”.
סופרים שהם יחידים זקוקים לאגודה כדי לסייע להם להשיג את הצרכים והעניינים המשותפים. כך גם הממשלה, אסור שהיא תכוון את חיי הרוח אבל היא צריכה לסייע וליצור אקלים נוח לקליטת הספרות ולסייע לסופרים ולטפח יחס של כבוד ליוצר הרוחני בציבור.
“אי אפשר לו לעם בלי ספרות כשם שאי אפשר לה לספרות בלי עם. ואין המדובר כאן בנשמה יתרה בלבד, במשהו מעין שבתות וחגים של הנפש. הספר, הביטוי האומנותי, הוא בבחינת לחם חוק רוחני. הרעב ללחם זה קיים בנפש העם, אחד אם הוא תובע בפה ואחד אם אינו מביע תביעה זו, ואפילו אינו יודע לכנות בשם את החסר לו. צורך עמוק זה הוא הוא מקורה של הזיקה ההדדית העמוקה, של השפעת הגומלין המבורכת”.
“הציבור צריך שיהיה אכפת לו, והממשלה חייבת לבטא זאת במעשיה ובהתנהגותה”
הסופרים הם מחנכי הדור. לדור שלי, של אשכול, היה אמנם בסיס עמוק של תרבות יהודית אבל עליו באו גם רבדים של יצירה עברית קלאסית חדשה שליוותה את החלוצים בראשית דרכם ועד היום.
לספרות של העת הזו יש תפקיד דומה- לקשור את הבנים לעבר ולתפוצות ולהנחות את הפעולה.
בישראל מתהווה עם. ואולי עוד מוקדם אבל אפשר לבקש – ספרות התעוררות גדולה. ספרות שהיא גם מבקרת, גם מעודדת ומחנכת.
“באים אנו בתביעה חלוצית לנוער שלנו בארץ אנו מצפים לספרות שתלך לפניהם כעמוד האש”
חשוב שהספרות תשקף את הווי החיים של הקהילות שהתקבצו מכל העולם בישראל.
הציבור היהודי בתפוצות צמא לכתבים ולספרות ישראלית. יש לקט של תרגומים מתוך הספרות העברית המסתובב ברחבי ברית המועצות, ובעוד לכולם יש ביקורת על הלקט, הרי שיש לו קוראים רבים, יש צמא רב.
“ואיני רוצה שיתקבלו הדברים כהגדרה מצומצמת של שליחותה של ספרות. ערכי עם ואדם אינם נפרדים זה מזה. יצירה לאומית גדולה, בעצם היותה , היא מנכסי הרוח האנושית כולה. יצירה אוניברסלית הצומחת על קרקע ספרות לאומית היא נכס לאומי גדול. ומי כעם ספר הספרים יודע זאת”.
הממשלה יכולה לסייע מעט מאד ובנושאים החומריים בלבד. – אם יבואו עם תוכניות ממשיות לקידום הספרות העברית, לא יקבלו תשובה שאין לכך כסף.

קטגוריות:

אידאולוגיה, דמוקרטיה, ממשלה, נוער, ספרות, קיבוץ גלויות, קליטת עלייה, תרבות

קובץ מקור:

603

עמודים בארכיון:

446-434

עריכה