ברכה לוועד הפועל הציוני, 16.3.1964

16/03/1964-

תקציר:

פעם ראשונה שאשכול מדבר לפני הוועד ולא כחבר הנהלה.
יום קודם לכן התקיימה ישיבה משותפת של ההנהלה הציונית והממשלה כדי לסקור את המציאות ברחבי העולם ולהתוות תכנית פעולה משותפת.
“ידעתי: לא די בהערכות מפוכחות, לא די בתוכניות טובות, לא די ברצונות מוצהרים. ישיבות משותפות קיימנו גם בעבר. כולנו אמרנו בוודאי דברים טובים. אלא תמיד רווינו נחת מן המעשה שבא אחריהן. אנחנו, וכוונתי לומר ההסתדרות הציונית, לא עשינו בשנים האחרונות את המוטל עלינו. בתוך הוויכוחים נעשה אמנם מעשה גדול. ונישא על כתפיהם הרחבות של העם היהודי בהמוניו, של המדינה ושל הסוכנות היהודית”.
לתנועה הציונית היה תפקיד גדול בהבאת עולים לישראל אבל במהלך העבודה הקשה ליישוב המדינה, נשכחה מעט “השליחות המהפכנית” של התנועה הציונית בעם היהודי.
“מטבע ייעודה נקראה תנועתנו להסתערות על העם, לכיבוש הקהילות, למעשה רב של חינוך הדור, להכשרת כוחות חלוציים במובן הרחב ביותר של המושג, להעמקת תודעתנו ושותפותנו כיהודים. נקראנו למכלול גדול של מעשים שתכליתם וטעמם העלייה מרצון. האם עשינו זאת?
בהעלאת אחרים מגלויות המצוקה, בקליטת עלייה, בהתיישבות, בכל אלה יכולים אנו להסתכל בפני העם ובפני ההיסטוריה בראש מורם. האם יכולים אנו לומר אותו הדבר גם על שליחותנו כציונים?”
“העתיד ולא העבר הוא הצריך לעמוד בראש מעיינינו כיום”.
בתקופה הקרובה תושלם עליית המיליון השלישי אבל צריך להתחיל לחשוב מהיכן יגיעו המיליון הרביעי והחמישי.
“אינני יודע מתי, איך ובמה מסתיימות אצלנו תקופות. אחת אדע: לקראת המשימות העומדות לפנינו, חייבים אנו בפריצת דרכים חדשות”
ההסתדרות הציונית צריכה לרענן את דרכי המחשבה והעשייה לקראת האתגרים האלה. הריענון יגיע באמצעות המוני בני נוער שיצטרפו לתנועה ולעשייה.
רומז ליהדות בריה”מ שעדיין לא מאפשרים להם לעלות לישראל או לחיות חיים יהודיים. “התביעה להכיר בגורלו המיוחד ובצרכיו החיוניים של העם היהודי היא אוניברסלית. אין היא נוגעת לטבעו של איזה משטר שהוא, והדרך למלאה פתוחה לפני כל משטר. זהו מעשה צדק היסטורי החייב להיעשות וכולנו מקווים כי בוא יבוא”.

קטגוריות:

ברית המועצות, ההסתדרות הציונית, הוועד הפועל הציוני, חינוך והשכלה, חלוציות, יהדות התפוצות, ממשלה, נוער, ציונות, קליטת עלייה, תרבות יהודית

קובץ מקור:

603

עמודים בארכיון:

155-149

עריכה