ארוחת ערב מטעם השר ששון, 18.5.1964

18/05/1964-

תקציר:

דברי הברכה של לוי אשכול במהלך ארוחת ערב שארגן שר הדואר, אליהו ששון לכבוד אשכול.
“ראשית כל – בשם מרים ובשמי – תודה על ברכת דרך צלחה שאתם מברכים אותי. אחרי שאני שומע דברי ברכה כאלה נופלת עלי אימה. אילו קיוויתם מידי לקצת פחות, היה לי אולי יותר קל שלא לאכזב אתכם. איני יכול אלא להתנחם בכך, שההצלחה היא על כל פנים בידי שמים ואנו, בשר ודם פשוטים, יכולים רק לעשות כמיטב יכולתנו”.
“…אינני יודע, ואולי יהיה פעם נוח לאיזו עדה לעמוד מן הצד. אין לה רשות לעשות זאת. זה איננו עניינה הפרטי. העם כולו לא יוכל לוותר על תרומתה לחייו. לפי דעתי – במידה שיש משמעות למילים האלה – אסור ל”אשכנזים” להסכים שאיזו עדה אחרת תהיה אדישה למעשה המשותף, כשם שאסור לעדות אחרות להסכים להתבדלות “אשכנזית” הבדלי תרבות בין קיבוצים יהודיים, הבאים על מורשתם, הם דבר מבורך. יביא כל אחד את תרומתו המיוחדת לבניין המשותף. הסכנה היא בריכובו של פער חברתי וכלכלי על הבדלי תרבות ועדה; וכאן מוטלת על כולנו שליחות חינוכית וחברתית גדולה. תנועת העבודה הציונית שאבה הרבה ממורשתה של התנועה המהפכנית הרוסית. נדמה לי שהגיע הזמן שנסגל לעצמנו מושג אחד שצמח בתוכה: “ההליכה אל העם”. פירושו של דבר הוא: מי שזכה מידי חברתנו להזדמנות לרכוש דעת וידע, אינו צריך לראות בכך עילת התנשאות וטעם לפער, אלא עול חובה חברתית ותרבותית, להנחיל מפרי דעתו וחינוכו למי שלא זכה להם. למדנו – “כל הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד”. אינני יודע אם מותר להפוך את מאמרו של רבי ישמעאל ולומר שכל הלומד שלא על מנת ללמד אין מספיקים בדיו אפילו ללמוד. אבל דבר אחד ברור, והוא שכל הנהנה מן הציבור המספיק בידו ללמוד, חייב להחזיר לציבור מן החיל שרכש לו מכוחו.
ואיני יודע קיבוץ יהודי אחד שאין לו מה ללמד לכולנו”.

קטגוריות:

אחריות, חינוך והשכלה, פערים עדתיים, קיבוץ גלויות, ששון, אליהו

קובץ מקור:

605

עמודים בארכיון:

332-331

עריכה