תשובות ערוכות לראיון l’evenement, 7.1.1968

07/01/1968-

תקציר:

תשובות לשאלות לראיון לירחון (?) צרפתי – נשלחו לשגרירות בפאריס לתרגום לצרפתית והעברה לעיתונאי. התשובות עוסקות במצב הביטחוני, בהאשמות נגד ישראל בתוקפנות ובשיתוף הפעולה של ישראל עם כוחות האו”ם; על הניסיונות הכנים של ישראל למנוע את ההסלמה שהובילה למלחמה ועל הסרבנות של נאצר ושל שאר מדינות ערב לשתף פעולה עם הניסיונות הללו; התביעות הישראליות יתגלו רק במשא ומתן ישיר עם מדינות ערב – במידה ומשא ומתן כזה יתקיים – מטרת המשא ומתן הוא שלום בר-קיימא בו ישראל מאד רוצה; הישיבה בשטחים המוחזקים/כבושים נועדה למטרות ביטחון; סוגיית הפליטים משמשת את מדינות ערב ככלי פוליטי ואילו ישראל חוזרת ומצהירה שהיא מעוניינת להגיע לפתרון נכון וצודק בנושא; ישראל אינה אשמה במלחמה האחרונה או בכל מלחמה מאז הקמתה – כולן היו תוצאה של תוקפנות ואיום קיומי אמיתי ומוחשי מצד מדינות ערב ולכן הן גם אחראיות למחיר המלחמה; ישראל תנהל את השטחים ה”חדשים” באופן ליברלי וצודק; בניגוד למדינות ערב, בישראל אין לא הייתה תעמולה אנטי-ערבית וכך גם אין ולא היה בוז כלפי הערבים גם לאחר הניצחון; אמירה צרפתית כאילו ישראל היא התוקפנית באזור – היא מוטעית ולא נכונה; ישראל מאוכזבת מהתנהלותו של המלך חוסיין; ישראל מאוכזבת מהתנהלות ואמירות נשיא צרפת; לסכסוך במזרח התיכון יש משמעויות גם בהקשר ליחסי המעצמות; הממשלה בישראל היא ממשלה קואליציונית ולכן אך טבעי הוא שיהיו בה דעות שונות ולעיתים גם אי הסכמות אבל המדיניות ברורה ומחייבת את כולם; העם בישראל והממשלה בראשו מקווה ומייחלת ליום בו ניתן יהיה להגיע לשלום בר קיימא עם שאר מדינות האזור.

קטגוריות:

ביטחון, ברית המועצות, חוסיין, מלך ירדן, יחסי חוץ, משא ומתן, נאצר, פליטים, צרפת, שטחים, שלום, ששת הימים, תעמולה

קובץ מקור:

459

עמודים בארכיון:

136-141

עריכה